זיווגים

וְנִרְאֶה לְפִי מַה שֶׁקָּדַם מִדִּבְרֵי רַזַ״ל (ברכות סא.) כִּי אָדָם וְחַוָּה דּוּ פַּרְצוּפִין נִבְרְאוּ, לְמַאן דְּאָמַר פַּרְצוּף, וּלְמַאן דְּאָמַר זָנָב, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, וּכְפִי זֶה זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בִּנְיָנָהּ, כִּי מִתְּחִלָּה בְּרָאָהּ דְּבוּקָה עִמּוֹ מַמָּשׁ, לְמַאן דְּאָמַר כִּסְבָרָתוֹ וּלְמַאן דְּאָמַר כִּסְבָרָתוֹ. וּבְסֵדֶר זֶה יֶשְׁנָם גַּם כֵּן בַּהֲכָנַת הַמּוֹלִיד, דַּהֲלֹא תִּמְצָא שֶׁאָמַר ה׳ לָהֶם (בראשית א:כח) ״פְּרוּ וּרְבוּ״ וְגוֹ׳ קוֹדֶם הַנְּסִירָה, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהֱכִינָם ה׳ לְהוֹלִיד גַּם בִּהְיוֹתָם בְּסֵדֶר זֶה, וְזֹאת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נִסֵּר ה׳ וּלְקָחָהּ מִמְּקוֹם דְּבִיקָתָהּ אֲשֶׁר בְּרָאָהּ בְּיוֹם הִבָּרְאָם.

וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ יֵשׁ טַעַם נָכוֹן בַּחֲקִירָה אַחַת: לָמָּה ה׳ נִמְלַךְ מִמַּחְשַׁבְתּוֹ רִאשׁוֹנָה שֶׁבָּרָא הָאָדָם וּבַת זוּגוֹ עִמּוֹ וְחָזַר וּנְסָרָהּ? כִּי הַכַּוָּנָה הִיא לְהוֹדִיעַ כִּי מַעֲשֵׂה ה׳ טוֹב הוּא לַכֹּל, וֵאלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה וּבָרָא יַחַד זָכָר וּנְקֵבָה. אֶלָּא דִּלְצַד הֲנָאַת הָאָדָם לְסַדֵּר הֲכָנָתוֹ, הִפְרִידָם מִכָּל הַנִּבְרָאִים. אֵין נִשְׁתָּוִין אֵלָיו וְאֵין מְצִיאוּת לִבְרֹא לוֹ אָדָם אַחֵר לַהֲכָנָתוֹ, כִּי יֵשׁ טְעָמִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת ה׳ ב׳ אָדָם כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְהָבֵן. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר כִּי כָל סֵדֶר הָאָמוּר בְּפָרָשָׁה זוֹ בְּבַקָּשַׁת הָעֵזֶר וּשְׁלִילָתוֹ וְהַמְצָאָתוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא לְצַד עֲשׂוֹת הַנְּקֵבָה נִפְרֶדֶת מֵהַזָּכָר כִּי טוֹב הַב׳ מֵהָא׳. אֲבָל לְעִנְיַן הַזִּוּוּג הֲכָנַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה כְּבָר בְּרָאוֹ ה׳ בְּיוֹם ו׳ וּבְרָאָם לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת, וְאֵין מְנִיעָה לָזֶה לְצַד שֶׁאֵין פָּנִים בְּפָנִים, כִּי הֱכִינָם ה׳ לְהַרְכָּבָה גַּם בַּסֵּדֶר שֶׁהָיוּ בָּהּ אָחוֹר וְאָחוֹר, שֶׁיָּרִיק הַזָּכָר הַזֶּרַע דֶּרֶךְ מָקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ הַנּוֹצָר. וְיֵשׁ לָנוּ לַחְקֹר זֹאת: לְאֵיזֶה טַעַם בָּרָא ה׳ הָאִשָּׁה בְּגוּף הָאָדָם מַמָּשׁ וְלֹא בְּרָאָהּ בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ מִן הֶעָפָר כְּמוֹ שֶׁבָּרָא הַזָּכָר? וְנִרְאֶה כִּי בָּזֶה גִּלָּה דַּעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין הֲכָנַת זִוּוּג הָאֱנוֹשִׁי מִזִּוּוּג הַבַּהֲמִי, כִּי זִוּוּג הַבַּהֲמִי פּוֹעֵל פְּעֻלַּת הַהַזְרָעָה בְּכָל נְקֵבָה אֲשֶׁר תִּזְדַּמֵּן לְפָנָיו. וַהֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּסוּג זֶה גַּם כֵּן ״זָכָר וּנְקֵבָה״, לֹא שֶׁיִּתְחַיֵּב כָּל זָכָר לְהַכִּיר נְקֵבָתוֹ, כָּל שֶׁמִּמִּינוֹ הִיא כָּל אֲשֶׁר יִזְדַּמֵּן לְפָנָיו מִמִּינוֹ הֲרֵי הוּא רַשַּׁאי. וְאֵין רִשּׁוּם וְיִחוּד לִנְקֵבַת זָכָר בַּבַּהֲמִי לוֹמַר ״זוֹ פָּרָתוֹ שֶׁל שׁוֹר זֶה וְזוֹ פָּרָתוֹ״ וְכוּ׳, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאָדָם שֶׁלֹּא מִלְּבַד שֶׁמֻּבְדָּל בִּבְחִינַת הַמִּין, אֶלָּא גַּם מֻבְדָּל בִּפְרָטֵי הַמִּין, כִּי כָל אֶחָד יֵשׁ לוֹ בַּת זוּגוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְלָזֶה נִתְחַכֵּם ה׳ לִבְנוֹת בַּת זוּגוֹ שֶׁל הָאָדָם מֵעֲצָמָיו, לוֹמַר כִּי זוֹ בָּשָׂר מִבְּשָׂרוֹ. וְלָזֶה כְּשֶׁהִזְהִיר עַל הָעֲרָיוֹת רָשַׁם כִּנּוּי הָעֲרָיוֹת אֶל הַזְּכָרִים, כְּאָמְרוֹ (ויקרא יח:יד): ״עֶרְוַת אָבִיךָ, עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁהֲגַם שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה אֶלָּא עַל הַנְּקֵבוֹת, מְיַחֵד הַדָּבָר אֶל הַזְּכָרִים, וְהָבֵן:

עוֹד אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי ה׳ הִקְפִּיד עַל שֶׁאָמַר לוֹ ״יִשְׁמָעֵאל״, שֶׁבָּחַר בְּיִשְׁמָעֵאל. וְאֶפְשָׁר כִּי זֶה הָיָה סִבָּה שֶׁנִּתַּן לוֹ יִצְחָק מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא, וְהוּא אָמְרוֹ ״שָׂרָה יוֹלֶדֶת״, וְנִצְטַעֵר הַרְבֵּה מִצַּד זֶה כְּשֶׁעָקַד אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כִּי עַל יְדֵי הָעֲקֵדָה נִתְּנָה לוֹ הַנֶּפֶשׁ הַיּוֹלֶדֶת וְנוֹלְדָה לוֹ אָז רִבְקָה בַּת זוּגוֹ.

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד וְגוֹ׳. טַעַם סִפּוּר זֶה, גַּם טַעַם אָמְרוֹ אַחֲרֵי הַדְּבָרִים כִּי אֵין לוֹ קֶשֶׁר לֵידַת הָאֲמוּרִים מִצַּד מַה שֶׁקָּדַם, זֶה הוּא לְהוֹדִיעַ שֶׁנּוֹלְדָה רִבְקָה בַּת זוּגוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְטַעַם עַד עַתָּה וְלֹא קֹדֶם כְּבָר הִקְדַּמְנוּ כִּי הָיָה מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא וְלֹא הָיָה לוֹ נוּקְבָּא עַד אַחַר הָעֲקֵידָה שֶׁנִּתְעַבְּרָה בּוֹ נֶפֶשׁ הַזָּכָר, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם וְגוֹ׳, וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה וְגוֹ׳, זֶה הוּא עִקַּר הַסִּפּוּר. וְטַעַם שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לִכְתֹּב כָּל סֵדֶר הַנּוֹלָדִים מִנָּחוֹר גַּם מִפִּלַגְשׁוֹ רְאוּמָה לְלֹא דָבָר, דַּע כִּי כְּשֶׁתִּתְנוֹצֵץ נֶפֶשׁ צַדִּיק מֻפְלָאָה בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ צַדֶּקֶת כְּרִבְקָה אֵם כָּל זֶרַע הַקְּדֻשָּׁה, לְצַד מַה שֶׁקָּדַם מֵהַתַּעֲרֹבֶת מִבְּחִינוֹת הָרַע מִסִּבַּת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר דָּבַק בּוֹ רַע וְטוֹב בַּעֲוֹנוֹת, יִמָּצְאוּן בִּשְׁכוּנָתָהּ נְפָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת מֵחֵלֶק הַקְּלִפָּה, וּבְעָמְדָהּ יַעַמְדוּ עִמָּהּ וּבְצֵאתָהּ לָעוֹלָם יֵצְאוּ כֻּלָּם בִּשְׁכוּנָתָהּ, וְכָל אֶחָד הִכִּיר בְּחִינָתוֹ, רִבְקָה הֵאִיר אוֹרָהּ בִּקְדֻשָּׁה וְזוּלָתָהּ כְּמוֹץ יְסֹעֵר, וְלָזֶה הוֹדִיעַ הַכָּתוּב כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִנָּחוֹר, שֶׁבְּתוֹכָם הָיְתָה מַרְגָּלִית טוֹבָה רִבְקָה אִמֵּנוּ עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם:

וְטַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לַעֲשׂוֹת סֵדֶר זֶה, כִּי חָשׁ לְבַל יַטְעוּהוּ מִשְׁפַּחַת אַבְרָהָם כְּשֶׁיֵּדְעוּ כִּי הוּא מְצֻוֶּה וְעוֹמֵד לָקַחַת בַּת מֵהֶם, יִתְּנוּ לוֹ שִׁפְחָה מִשִּׁפְחוֹתָם אֲשֶׁר אִתָּם בַּבַּיִת וְיֹאמְרוּ כִּי הִיא מִזַּרְעָם. לָזֶה נִתְחַכֵּם וְעָשָׂה כְּסֵדֶר זֶה בְּהַבְחָנָה מֻבְהֶקֶת שֶׁהִיא הַוַּתְרָנוּת הַמֻּפְלָאָה, שֶׁנּוֹתֶנֶת יוֹתֵר מִמַּה שֶׁשָּׁאַל מִמֶּנָּה. גַּם בָּזֶה יֵדַע אוֹתָהּ יְדִיעָה צוֹדֶקֶת כִּי הִיא מִבֵּית אַבְרָהָם, שֶׁהֵשִׁיחָה לְפִי תֻמָּהּ מִבְּלִי דַעַת דָּבָר מִמֶּנּוּ כִּי אוֹתָהּ יְבַקֵּשׁ, וּפֶתַח דְּבָרֶיהָ הֵאִירוּ בְּאָמְרָהּ (בראשית כד:כד) ״בַּת בְּתוּאֵל״ וְגוֹ׳:

טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר. פֵּרוּשׁ: בְּעוֹדוֹ אוֹמֵר ״עִם אֲדוֹנִי״ וְהִנֵּה רִבְקָה, וְהוּא פֶּרֶק בָּא סִימָן כִּי הִיא זֹאת שֶׁרְאוּיָה לִהְיוֹת עִם אֲדוֹנוֹ.

רִבְקָה יוֹצֵאת. פֵּירוּשׁ: מְסֻבֶּבֶת יְצִיאָה מֵהַזּוּלַת לְצַד תְּפִלַּת אֱלִיעֶזֶר. עָשָׂה ה׳ שֶׁתֵּצֵא בְּאוֹתוֹ רֶגַע, לֹא קוֹדֶם וְלֹא אַחַר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת, כִּי הִיא זֹאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל וְגוֹ׳, הִיא בַּת זוּגוֹ שֶׁל יִצְחָק, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת וַיֵּרָא בְּפָסוּק (בראשית כב:כ) ״וַיְהִי אַחֲרֵי וְגוֹ׳ וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם״ וְגוֹ׳:

הַגְמִיאִינִי נָא וְגוֹ׳. הִנֵּה הִמְעִיט מִמַּה שֶׁהִתְנָה לִשְׁאוֹל, כִּי הוּא אָמַר אוֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְעַתָּה אָמַר הַגְמִיאִינִי פֵּירוּשׁ לְשׁוֹן גְּמִיעָה, גַּם אָמַר מְעַט, גַּם לֹא אָמַר שֶׁתַּטֶּה הִיא כַדָּהּ לְהַשְׁקוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הִתְנָה. טַעְמוֹ הוּא עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פ:ס) שֶׁרָאָה שֶׁעָלוּ הַמַּיִם לִקְרָאתָהּ, וְסִימָן זֶה הוּא מוּבְהָק שֶׁאֵינוֹ מָצוּי בִּבְנוֹת הַכְּנַעֲנִי כִּי אִם בְּזֶרַע בָּרוּךְ וְקָדוֹשׁ כְּאַבְרָהָם, גַּם מַזָּלוֹ הֶרְאָהוּ כִּי הִיא זֹאת, לָזֶה הָיָה יָרֵא עַל הַתְּנָאִים שֶׁהִתְנָה שֶׁמָּא לֹא תְּקַיֵּים אוֹתָם וְנִמְצָא הוּא מַפְסִיד מְבֻקָּשׁוֹ עַל יְדֵי תְּנָאוֹ, לָזֶה הָיָה מְמַעֵט בְּכָל הָאֶפְשָׁרִיּוּת בִּתְנָאָיו כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נָקֵל בְּעֵינֶיהָ לַעֲשׂוֹתָם.

וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ. פֵּרוּשׁ: לֶהֱיוֹת שֶׁרָאָה הַצְלָחַת דַּרְכּוֹ, וְיוֹתֵר מִמַּה שֶׁאָמַר בִּתְנָאוֹ אָמְרָה הַצַּדֶּקֶת, הָיְתָה נַפְשׁוֹ מְקַשְׁקֶשֶׁת לוֹמַר אֵלֶיהָ מַה שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ, כִּי כְּבָר נִשְׁלַם תְּנַאי שֶׁאָמַר ״וְאָמְרָה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב״ (בראשית כד:מד). הִנֵּה הִיא אָמְרָה ״וְגַם״ וְגוֹ׳, וְקִיְּמָה דְּבָרֶיהָ דִּכְתִיב (בראשית כד:כ) ״וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו״, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיְּכַלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת שֶׁלֹּא הָיָה זֶה מֵהַתְּנַאי. וְהָיָה מַשְׁתִּיק עַצְמוֹ מִדַּבֵּר עַד שֶׁיֵּדַע מַה שֶׁאָמְרָה לְהַשְׁקוֹת גְּמַלָּיו עַד שֶׁיְּכַלּוּ לִשְׁתּוֹת, וַהֲגַם שֶׁאֵין דָּבָר זֶה מֵהַתְּנַאי, לְצַד דְּבָרֶיהָ נוֹלַד לוֹ בָּהּ סָפֵק שֶׁמָּא הִיא מֵהָאוֹמְרִים הַרְבֵּה וְעוֹשִׂים מְעַט, עַד שֶׁרָאָה שֶׁכִּלּוּ הַגְּמַלִּים וְגוֹ׳, תֵּכֶף נָתַן הַצְּמִידִים וְגוֹ׳.

וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל. פֵּרוּשׁ, לֹא לְצַד יָפְיָהּ אֶלָּא לְצַד מַה שֶׁרָחֵל בַּת זוּגוֹ.

לוֹ לְאִשָּׁה. מַגִּיד הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ לוֹ וְגוֹ׳, כִּי עֲקֶרֶת הַבַּיִת הִיא רָחֵל, כִּי הִיא בַּת זוּגוֹ.

וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל. טַעַם אָמְרוֹ גַּם שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לְרַבּוֹת שֶׁבָּא בְּתוֹסֶפֶת קְבִיעוּת אֶצְלָהּ, וְהוּא אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה צח:ד) שֶׁהָיְתָה מִטָּתוֹ בִּקְבִיעוּת אֵצֶל רָחֵל, וְלָזֶה אָמַר וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל. וְאָמְרוֹ וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל פֵּרוּשׁ מִלְּבַד תּוֹסֶפֶת הָאָמוּר עוֹד הוֹסִיף לָהּ שֶׁאֲהָבָהּ יוֹתֵר מִלֵּאָה. וְתִמְצָא כִּי כְּפִי הַטֶּבַע הַהַתְמָדָה תְּמַעֵט הָאַהֲבָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כה:יז) ״פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ״, וְהַהַרְחָקָה תּוֹלִיד הַתַּאֲוָה, וְהוּא סוֹד (משלי ט:יז) ״מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ״, וְלָזֶה רָמַז הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל בְּתוֹסֶפֶת קְבִיעוּת, וְאַף עַל פִּי כֵן גַּם אָהַב אוֹתָהּ וְלֹא נִתְמַעֲטָה הָאַהֲבָה מִצַּד זֶה, הַגַּם שֶׁהָיָה מַתְמִיד אֶצְלָהּ וְלֹא אֵצֶל לֵאָה. וְשִׁעוּר תֵּבַת מִלֵּאָה הוּא מִלֶּאֱהוֹב לֵאָה:

עוֹד נִתְכַּוְּנָה בְּאָמְרָהּ יִלָּוֶה אִישִׁי, כִּי גַּם בִּזְמַן יְצִיאָתָהּ מֵעוֹלָם הַזֶּה לֹא תִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ, לִהְיוֹתָהּ בַּת זוּגוֹ, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר משפטים קב.) כִּי הַזּוּגוֹת יִתְלַוּוּ בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן בִּתְמִידוּת. וְאָמְרָה הַטַּעַם כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָּנִים, וּבִשְׁלֹשָׁה הֲוֵי חֲזָקָה כִּי בַּת זוּגוֹ אֲנִי.

אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה. טַעַם שֶׁכָּפַל הַזְכָּרַת שְׁמוֹ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״וַיִּתֵּן לוֹ אֶת״ וְגוֹ׳, יְכַוֵּן הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ כִּי הִיא בַּת זוּגוֹ, וְתֵיבַת לְמֹשֶׁה הוּא דִּבְרֵי הַכָּתוּב שֶׁאוֹמֵר כִּי צִפּוֹרָה לְמֹשֶׁה הִיא לְמָנָה בַּת זוּגוֹ.

וְנִרְאֶה שֶׁהַכָּתוּב יָעִיר סוֹד אֶחָד, וְהוּא כִּי הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא הֵכִין שְׁתֵּי הַשְׁפָּעוֹת לְמַעְלָה: א׳ הַשְׁפָּעַת הָרוּחָנִיּוּת שֶׁהֵם הַנְּפָשׁוֹת הַטְּהוֹרוֹת, וְאֶחָד הַשְׁפָּעַת הַטּוֹב לְחַיּוֹת הַנִּבְרָאִים שֶׁהוּא מָזוֹן לַכֹּל. וּשְׁנַיִם אֵלּוּ יִקְרְאוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר הקדוש) זִוּוּג, שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ בִּבְחִינַת מַשְׁפִּיעַ וּבְחִינַת נִשְׁפָּע יִתָּכְנוּ בְּשֵׁם זִוּוּג. וְאָמְרוּ הַמְּקֻבָּלִים שֶׁמִּיּוֹם שֶׁנֶּחֱרַב הַבַּיִת נִפְסַק הַשְׁפָּעַת הַנְּשָׁמוֹת וְלֹא נִשְׁאַר אֶלָּא הַשְׁפָּעַת חַיּוּת הָעוֹלָמוֹת, שֶׁהוּא מֻכְרָח לְקִיּוּם הָעוֹלָמוֹת. וְהוּא אָמְרוֹ הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ כְּנֶגֶד הַשְׁפָּעַת הַנְּשָׁמוֹת, וְהַשְׁקָפָה זוֹ הִיא עֶלְיוֹנָה בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ הַנִּקְרָא קֹדֶשׁ. וּכְבָר גִּלּוּ הַמְּקֻבָּלִים (זוהר חלק ב׳ קכ״א.) מַה בֵּין הַדְרָגַת קֹדֶשׁ לְהַדְרָגַת קָדוֹשׁ כִּי קָדוֹשׁ לְמַעְלָה, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וּכְנֶגֶד הַשְׁפָּעַת חַיּוּת הָעוֹלָמוֹת אָמַר ״מִן הַשָּׁמַיִם״, זֶה זִוּוּג לְמַטָּה מֵהָרִאשׁוֹן. וְאָמַר כְּנֶגֶד מַאֲמַר ״הַשְׁקִיפָה״ – ״וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ״, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מעשר שני פרק ה׳ משנה י״ג) בְּבָנִים וּבָנוֹת. וְזֶה יַצְדִּיק פֵּרוּשֵׁנוּ שֶׁעַל זִוּוּג הַנְּשָׁמוֹת הוּא אוֹמֵר. וּכְנֶגֶד מַאֲמַר ״מִן הַשָּׁמַיִם״ אָמַר ״וְאֵת הָאֲדָמָה״ שֶׁהִיא בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְנָכוֹן.