אור החיים

מצוות ועבודת ה'

ציצית ותפילין

מצוות ציצית, מצוות תפילין

17 קטעים ב-4 חומשים

שמות

שמות יג:טז · פירוש א
וְהָיָ֤ה לְאוֹת֙ עַל־יָ֣דְכָ֔ה וּלְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֣ין עֵינֶ֑יךָ כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִיאָ֥נוּ יְהֹוָ֖ה מִמִּצְרָֽיִם׃ {ס}        
וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות לז,א) אָמְרוּ: ״יָדְכָה״ – יָד כֵּהָה שֶׁהוּא יָד שְׂמֹאל, וְצָרִיךְ לָדַעַת מַדּוּעַ לֹא בָּחַר ה׳ בְּיָד יָמִין לַעֲשׂוֹת בּוֹ הַמִּצְוָה כִּי הוּא הַמְשֻׁבָּח. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (שם) לֶהֱיוֹתוֹ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַלֵּב שֶׁבְּצַד שְׂמֹאל, וְדִבְרֵיהֶם אֱמֶת, אֶלָּא שֶׁנִּרְאֶה לִי לָתֵת טוּב טַעַם כִּי הַכָּתוּב עַצְמוֹ נָתַן טַעַם הַדָּבָר בְּמַה שֶׁכָּתַב כִּי בְּחֹזֶק יָד, כִּי יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא יֵשׁ בְּמִדּוֹתָיו שְׁתֵּי בְּחִינוֹת, הָאַחַת תִּקָּרֵא יָד הַגְּדוֹלָה, וְהָאַחַת תִּקָּרֵא יָד הַחֲזָקָה, הַיָּד הַגְּדוֹלָה הִיא צַד הַחֶסֶד וְהַטּוֹב, וְהַיָּד הַחֲזָקָה הִיא הַגְּבוּרָה הַמְשַׁלֶּמֶת לְעוֹשֵׂה רָעָה כְּרָעָתוֹ. וְהִנֵּה בְּהוֹצָאַת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם נָטָה ה׳ יָד הַחֲזָקָה וְהִכָּה שׂוֹנְאָיו עֶשֶׂר מַכּוֹת, אֲשֶׁר לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר הָאָדוֹן שֶׁתִּהְיֶה הֲנָחַת תְּפִלִּין בִּכְתִיבַת זִכָּרוֹן בְּיָד כֵּהָה שֶׁלָּנוּ שֶׁהִיא דּוּגְמַת יָד הַחֲזָקָה הַמּוֹצִיאָה אוֹתָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כָּאן כִּי בְּחֹזֶק יָד וְנָכוֹן. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר בְּהַרְבֵּה פְּעָמִים ״יָד הַגְּדוֹלָה״, זוֹ הַסְכָּמַת מִדַּת הָרַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין, אֲבָל עִקַּר הַמִּשְׁפָּט יָד הַחֲזָקָה יִתְכַּנֶּה.

ויקרא

ויקרא יט:ב · פירוש ט
דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
אֲשֶׁר עַל כֵּן בָּא מַאֲמַר ה׳ כָּאן וְצִוָּה בִּנְעִימוּת אִמְרֵי קָדוֹשׁ קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, פֵּרוּשׁ, שֶׁיְּקַדְּשׁוּ עַצְמָן בַּמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר בָּאָה עֲלֵיהֶם הַמִּצְוָה לַעֲשׂוֹתָהּ, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַדָּבָר לְתַאֲוַת הַגֶּשֶׁם וּלְהַשְׁלִים הַחֵפֶץ הַשּׁוֹאֲלוֹ עֲשׂוֹת דָּבָר, אֶלָּא יַעֲשֶׂה הַדָּבָר בִּקְדֻשָּׁה וּבְטַהֲרָה, כְּמוֹ שֶׁמִּתְעַטֵּף בְּצִיצִית וּמַכְנִיס תְּפִלִּין בִּזְרוֹעוֹ, וְיִמְאַס בְּדַעְתּוֹ חֵפֶץ הַבָּא מֵעַצְמוֹ, וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים כ:) יִהְיֶה דּוֹמֶה כְּמוֹ שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד, וּלְאִישׁ כָּזֶה קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ.
ויקרא כו:ג · פירוש כט
אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם׃
עוֹד יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב חוּץ מִדַּרְכָּם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אִם בְּחֻקֹּתַי – הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּמִצְוָה שֶׁנִּקְרָא חֻקָּה, שֶׁהִיא מִצְוַת תְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג:י) ״וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה״ וְגוֹ׳. וְאָמַר ״תֵּלֵכוּ״ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מִנְהַג הָרִאשׁוֹנִים מְנִיחִין תְּפִלִּין בִּזְרוֹעָם וּבְרֹאשָׁם כָּל הַיּוֹם, הוֹלֵךְ מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וְכוּ׳, מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ לְבֵיתוֹ תְּפִלִּין וְכוּ׳. וְאָמְרוּ (סוכה כח.) עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְעַל רַבִּי שֶׁלֹּא הָלְכוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תְּפִלִּין, וְהוּא מַאֲמַר ה׳ ״בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ״. וְאָמְרוֹ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ – הֵן מִצְוֹת הַשַּׁיָּכִים לִלְבִישָׁתָם שֶׁצְּרִיכִין גּוּף נָקִי, וּלְמַאן דְּאָמַר (שבת מט.) שֶׁלֹּא יָפִיחַ בָּהֶם, וּלְמַאן דְּאָמַר שֶׁלֹּא יִישַׁן בָּהֶם, וְשֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם, שֶׁזּוּלַת זֶה אָסוּר לַהֲנִיחָם. וְאָמְרוֹ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם – כְּאִלּוּ אָמַר ״וַעֲשִׂיתֶם אַתֶּם״, שֶׁבָּזֶה אַתֶּם מְתַקְּנִים עַצְמְכֶם לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיכֶם, כְּאָמְרוֹ (דברים כח:י) ״וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו.) וְכוּ׳.
ויקרא כו:ג · פירוש לח
אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם׃
עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁפָּסַק מָרַן בְּהִלְכוֹת תְּפִלִּין סִימָן ל״ב סְעִיף י״ח וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אִם נִדְבְּקָה אוֹת לְאוֹת וְכוּ׳ פָּסוּל, וּבְהִלְכוֹת סֵפֶר תּוֹרָה כָּתַב הָרֹא״שׁ דְּבֵקוּת פּוֹסֵל בְּסֵפֶר תּוֹרָה וְאִם גָּרַר הַדְּבֵקוּת וְכוּ׳ כָּשֵׁר. נִמְצֵינוּ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ הֶתֵּר לַחְקֹק דֶּבֶק שֶׁבֵּין אוֹת לְאוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרָה וְלֹא בִּתְפִלִּין, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז הַכָּתוּב כָּאן אִם בְּחֻקֹּתַי פֵּרוּשׁ חֲקִיקוֹת הָאוֹתִיּוֹת תֵּלֵכוּ כְּמִשְׁפָּטֵיהֶן לָחוֹק אוֹתָם, לֹא לַכֹּל תִּמְחֲקוּ אֶלָּא וְאֶת מִצְוֹתַי שֶׁהֵם תְּפִלִּין, תִּשְׁמְרוּ לְבַל תָּחֹקּוּ אֲפִלּוּ דֶּבֶק שֶׁבֵּין אוֹת לְאוֹת. וְאָמְרוֹ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁפָּסַק הָרֹא״שׁ בִּתְשׁוּבָה ט״ז כְּלָל ג׳ וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מ״ם פְּתוּחָה שֶׁנִּדְבַּק פְּתִיחָתָהּ, יִמְחֹק כֻּלָּהּ וְיִכְתֹּב אַחֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ, אֲבָל גְּרִירַת הַסְּתִימָה אֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ אוֹת, דַּהֲוֵה לֵיהּ חַק תּוֹכוֹת, וְאָמְרִינַן (גיטין כ.) ״וְכָתַב״ וְלֹא חָקַק וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ ״וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם״ פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵין לָחוֹק תּוֹכָהּ אֶלָּא לְגָרְרָהּ וְלַעֲשׂוֹת אַחֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ.

במדבר

במדבר טו:לז · פירוש א
וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה. טַעַם שִׁנּוּי פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁאָמַר וַיֹּאמֶר, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁבְּכֻלָּן הוּא אוֹמֵר ״וַיְדַבֵּר״, יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני) שֶׁאָמְרוּ: כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה מַעֲשֵׂה הַמְקוֹשֵׁשׁ אָמַר לִפְנֵי ה׳: בִּימֵי הַחוֹל לוֹבְשִׁין יִשְׂרָאֵל תְּפִלִּין וְזוֹכְרִין הַמִּצְווֹת, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בַּמֶּה יִזְכְּרוּ? וְהֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵינִי נוֹתֵן לָהֶם מִצְוַת צִיצִית שֶׁבָּהּ יִזְכְּרוּ וְכוּ׳, עַד כָּאן. לָזֶה אָמַר ״וַיֹּאמֶר״, פֵּרוּשׁ, אֲמִירָה הַמְּסַעֶדֶת אֶת הַלֵּב בִּמְבֻקָּשׁוֹ.
במדבר טו:לח · פירוש א
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃
דַּבֵּר וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ. לְצַד שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה חִיּוּב הַמִּצְוָה, וְיֵשׁ גַּם כֵּן מַעֲלָה וְכָבוֹד הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנָּה, לָזֶה אָמַר דִּבּוּר וַאֲמִירָה.
במדבר טו:לח · פירוש ב
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃
וְעָשׂוּ לָהֶם וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ וָא״ו בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן, לְפִי מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״וַיֹּאמֶר״ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לַה׳: בִּימֵי הַחוֹל לוֹבְשִׁין תְּפִלִּין וְזוֹכְרִים וְכוּ׳ עַד כָּאן. לָזֶה כְּשֶׁבָּא לוֹמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשׂוּ צִיצִית, יֵשׁ מָקוֹם לִטְעוֹת כִּי מִצְוָה זוֹ תִּהְיֶה בִּמְקוֹם תְּפִלִּין – רָצָה לוֹבֵשׁ תְּפִלִּין, רָצָה לוֹבֵשׁ צִיצִית בְּלֹא תְּפִלִּין, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁאָר יָמִים, שֶׁבְּאֶחָד מֵהֶם יַסְפִּיק לִזְכִירַת הַמִּצְווֹת. לָזֶה אָמַר וְעָשׂוּ – וָא״ו מוֹסִיף, שֶׁמִּצְוַת תְּפִלִּין בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת וּמוֹסִיף מִצְוַת צִיצִית.
במדבר טו:לח · פירוש ג
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃
לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לוֹמַר לְדֹרֹתָם, לְצַד שֶׁלֹּא בָּאָה מִצְוָה זוֹ אֶלָּא לְזִכְרוֹן הַמִּצְווֹת כְּשֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ, תָּבֹא הַסְּבָרָא לוֹמַר כְּשֶׁיָּבֹא דּוֹר קָדוֹשׁ וְטָהוֹר שֶׁאֵין צְרִיכִין לְזִכָּרוֹן זֶה אֵין צֹרֶךְ בְּצִיצִית, תַּלְמוּד לוֹמַר לְדֹרֹתָם.
במדבר טו:לח · פירוש ד
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃
עוֹד יִרְצֶה בְּהָעִיר לָמָּה כָּתַב לְדֹרֹתָם בְּאֶמְצַע פְּרָטֵי הַמִּצְוָה. אָכֵן לְצַד שֶׁיֵּשׁ בְּמִצְוַת צִיצִית שְׁנֵי דְּבָרִים – הַלָּבָן וְהַתְּכֵלֶת, הַלָּבָן יֶשְׁנוֹ בְּכָל זְמַן, וְהַתְּכֵלֶת יֵשׁ זְמַן שֶׁאֵינוֹ מָצוּי, וְנִתְחַכֵּם ה׳ וְאָמַר לְדֹרֹתָם קוֹדֶם זִכְרוֹן הַתְּכֵלֶת לוֹמַר שֶׁהַלָּבָן לְדוֹרוֹתָם, אֲבָל תְּכֵלֶת כְּשֶׁאֵינוֹ בְּנִמְצָא אֵין חִיּוּב בּוֹ. וַהֲגַם שֶׁהַתְּכֵלֶת אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַלָּבָן וְלֹא הַלָּבָן אֶת הַתְּכֵלֶת (מנחות לח.), אַף עַל פִּי כֵן הַלָּבָן הוּא בְּנִמְצָא לְדוֹרוֹת בְּלֹא הֶפְסֵק מַה שֶׁאֵין כֵּן הַתְּכֵלֶת.
במדבר טו:לט · פירוש א
וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת. אֵין יָדוּעַ מְכֻוָּן מַאֲמָר זֶה שֶׁיִּהְיֶה לְצִיצִית. וּלְדִבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת שֶׁכָּתְבוּ בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת דַּף מ״ג בְּדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר שֶׁאָמַר שָׁם וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: גָּדוֹל עָנְשׁוֹ שֶׁל לָבָן מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לִשְׁנֵי עֲבָדָיו, לְאֶחָד אָמַר הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל טִיט וּלְאֶחָד אָמַר הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל זָהָב, וּפָשְׁעוּ שְׁנֵיהֶם וְלֹא הֵבִיאוּ, אֵיזֶה מֵהֶם עָנְשׁוֹ מְרֻבֶּה וְכוּ׳, כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת מַה שֶׁמְּדַמֶּה חוֹתָם שֶׁל טִיט לְצִיצִית שֶׁכָּךְ עוֹשִׂים לַעֲבָדִים, וְהַצִּיצִית מֵעִיד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עַבְדֵי ה׳ כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (נז:) כַּבְלָא דְּעַבְדָּא תְּנַן, עַד כָּאן, יִרְצֶה בְּמַאֲמַר ״וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִית״ לְצַד שֶׁהֵם עֲבָדִים לַה׳ וְהָעֶבֶד עוֹשֶׂה כַּבְלָא יִהְיֶה לָכֶם סִימָן זֶה לְכַבְלָא דְּעַבְדָּא.
במדבר טו:לט · פירוש ב
וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃
וְאָמַר וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה׳ – פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁיַּבִּיטוּ בְּסִימַן עַבְדּוּתָם יִתְּנוּ לֵב שֶׁאֵינָם בְּנֵי חוֹרִין לַעֲשׂוֹת כְּחֶפְצָם בְּמַאֲכָלָם, בְּמַלְבּוּשָׁם, בְּדִבּוּרָם וּבְכָל מַעֲשֵׂיהֶם, כְּעֶבֶד שֶׁאֵימַת רַבּוֹ עָלָיו, וְלַעֲמוֹד בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדוֹן מְצַוֶּה לַעֲמוֹד, וְלַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת.
במדבר טו:לט · פירוש ג
וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃
וְאָמַר וְלֹא תָתוּרוּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁהַנִּגְלֶה הוּא דָּבָר שֶׁהָעַיִן חֲפֵצָה וְחוֹשֶׁקֶת בּוֹ, וּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא צִוּוּי עֲשׂוֹת הֵפֶךְ הָרָצוֹן הַטִּבְעִי וְשָׂנוּא הֶעָרֵב הַמֻּרְגָּשׁ, וּמִן הַנִּמְנָע שֶׁיַּעֲמֹד בַּדָּבָר אֶלָּא בְּהֶעָרַת סִימַן עַבְדוּתוֹ הוּא יִכְפֵּהוּ לְהֵפֶךְ אֲשֶׁר עֵינוֹ וְלִבּוֹ שָׁם יַחְפֹּץ.
במדבר טו:לט · פירוש ד
וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃
וְאָמַר ״לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם״, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות מד.) מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד וְכוּ׳ כֵּיוָן שֶׁעָלָה וְכוּ׳ טָפְחוּ לוֹ צִיצִיּוֹתָיו עַל פָּנָיו וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״לְמַעַן תִּזְכְּרוּ״, פֵּרוּשׁ, שֶׁהַצִּיצִית הוּא יַזְכִּיר אֶתְכֶם וְיִמְנַע אֶתְכֶם מֵחֵטְא מִכָּל מִין חֵטְא. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר וַעֲשִׂיתֶם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לט:) יָשַׁב אָדָם וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה, וְהֶעֱמִידוּהָ בְּבָאָה לְיָדוֹ עֲבֵרָה וּפֵרַשׁ מִמֶּנָּה. וְאָמַר וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה כד) אֵין נִקְרָא קָדוֹשׁ אֶלָּא הַפּוֹרֵשׁ מִן הָעֲרָיוֹת. וְאָמְרוֹ אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ, חִיּוּב הָעַבְדוּת שֶׁאֲנִי מְחַיֵּב אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עָלָיו סִימָן לְצַד שֶׁהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם וְגוֹ׳, וְכָפַל לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הוּא חִיּוּב מֻשְׂכָּל. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (ויקרא כה:נה) ״כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם״ וְגוֹ׳:
במדבר טו:לט · פירוש ה
וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃
וּמֵעַתָּה בָּאנוּ לְהַשְׂכִּיל עַל דְּבַר אֱמֶת אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ בְּמִצְוָה זוֹ, שֶׁאֵין לַעֲשׂוֹת צִיצִית אֶלָּא בִּכְסוּת בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת וְלֹא בַּת שָׁלֹשׁ וּבַת חָמֵשׁ, כִּי לְצַד שֶׁהַצִּיצִית הוּא סִימַן הָעַבְדוּת יְצַו ה׳ שֶׁיִּהְיֶה הַסִּימָן גַּם כֵּן יַגִּיד מִי לָנוּ אָדוֹן, כִּי יִמָּצֵא גַּם כֵּן דָּבָר זֶה בְּמַלְכֵי אֶרֶץ שֶׁכָּל אֶחָד יַעֲשֶׂה מִין סִימָן אֶחָד לַעֲבָדָיו וְנִכָּר הַסִּימָן שֶׁל כָּל אֶחָד, וּכְמוֹ כֵן גָּזַר ה׳ שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה סִימַן עַבְדוּתֵנוּ לַה׳ אֶלָּא בְּטַלִּית בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת לִרְמֹז כִּי מַלְכֵּנוּ הוּא הַבּוֹרֵא אַרְבַּע קַצְווֹת הָעוֹלָם וְשַׁלִּיט עָלֶיהָ, וְלָזֶה בִּהְיוֹת הַטַּלִּית בַּת שָׁלֹשׁ וּבַת חָמֵשׁ אָבְדָה הַכַּוָּנָה וְאֵין לַעֲשׂוֹת בָּהּ צִיצִית.
במדבר טו:לט · פירוש ו
וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃
וְצִוָּה שֶׁיִּהְיוּ הַחוּטִין לָבָן לִרְשֹׁם סִימָנָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי מִדּוֹתָיו הֵם מִדַּת הָרַחֲמִים וְהַטּוֹב הָרָמוּז בְּמִין הַלָּבָן. גַּם הַתְּכֵלֶת לִרְמֹז עַל שְׁלִיטָתוֹ בַּשָּׁמַיִם, כִּי הַתְּכֵלֶת דּוֹמָה לָרָקִיעַ. גַּם בְּמִסְפַּר הַחוּטִין אַרְבָּעָה שֶׁהֵם שְׁמֹנָה יִרְמֹז לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא שֵׁם בֶּן אַרְבַּע וְיִחוּדוֹ בְּהֵיכָלוֹ הוּא בֶּן שְׁמֹנֶה בְּסוֹד הַשִּׁלּוּב שֶׁל הֲוָיָ״ה וְאַדְנוּת. גַּם רָשַׁם בְּדַת הָאֵל (מנחות לט.) לַעֲשׂוֹת קֶשֶׁר הַתְּכֵלֶת עִם הַלָּבָן לְהָעִיר בְּמוּשְׂכָּל נֶעְלָם, כִּי הַלָּבָן הוּא סוֹד הַחֶסֶד וְהַתְּכֵלֶת הוּא סוֹד הָרַחֲמִים, וְהוּא סוֹד בְּחִינַת שָׁמַיִם. וּמִדָּה זוֹ מִתְיַחֶסֶת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁהוּא סוֹד הַתִּפְאֶרֶת, וְאָמְרוּ מְבִינֵי נִסְתְּרֵי הַתּוֹרָה כִּי מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת תִּתְאַב לְמִדַּת הַחֶסֶד שֶׁהִיא מִתְיַחֶסֶת לְאַבְרָהָם, וְלָזֶה יַקִּיף הַתְּכֵלֶת לְהַלָּבָן כַּאֲשֶׁר יַקִּיף רוּחַ לַנְּשָׁמָה כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן:
במדבר טו:לט · פירוש ז
וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃
וְרָאִיתִי לְהָעִיר, לָמָּה לֹא הִכְשִׁיר ה׳ צֶבַע הַתְּכֵלֶת אֶלָּא מִדָּג עוֹלֶה מֵהַיָּם, וְלֹא מִשְּׁאָר דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם צֶבַע זֶה עַצְמוֹ? וְאוּלַי שֶׁהוּא מִטַּעַם עַצְמוֹ שֶׁזֶּה הוּא סוֹדוֹ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין פט.) יָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְהָבֵן. גַּם לְהָעִיר שֶׁהָרַחֲמִים יִמָּשְׁכוּ מֵהַתּוֹרָה הַנִּרְמֶזֶת בַּיָּם, גַּם לִרְמֹז כִּי הָרַחֲמִים נִמְשָׁכִים מִבְּחִינָה הַנִּרְמֶזֶת בַּדָּג בְּסוֹד עֵינָא פְּקִיחָא, כַּיָּדוּעַ לָרוֹאִים בְּאוֹר הַחַיִּים:

דברים

דברים כו:ה · פירוש כא
וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גׇר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב׃
וְאָמְרוֹ וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וְגוֹ׳, רָמַז לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָם נִצּוֹל אָדָם מִיֵּצֶר הָרַע, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות מג:) כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בִּזְרוֹעוֹ וְצִיצִית בְּבִגְדוֹ וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא. כְּנֶגֶד תְּפִלִּין בִּזְרוֹעוֹ אָמַר וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה שֶׁמִּצְוַת תְּפִלִּין בַּזְּרוֹעַ, וְאָמַר וּבְמוֹרָא גָּדוֹל כְּנֶגֶד תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וּכְנֶגֶד צִיצִית אָמַר וּבְאוֹתוֹת כִּי מִצְוַת צִיצִית הוּא סִימָן לָנוּ שֶׁאָנוּ עַבְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָרָשַׁת צִיצִית (במדבר טו:לז), גַּם תִּקָּרֵא כֵן בְּרֶמֶז הַתְּכֵלֶת, שֶׁבּוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ן (במדבר טו:לח) שֶׁרוֹמֵז אֶל מִדָּה הַכּוֹלֶלֶת שֶׁנִּקְרָא אוֹתוֹת. וּכְנֶגֶד הַמְּזוּזָה אָמַר וּבְמוֹפְתִים כְּמַשְׁמָעָהּ, גַּם תִּקָּרֵא הַמְּזוּזָה מוֹפֵת לִהְיוֹתָהּ מוֹפֵת לָזוּז מָוֶת מִיִּשְׂרָאֵל, כְּאָמְרָם בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר (זוהר ח״ג רסה.) שֶׁכַּמָּה כִּתּוֹת הַקְּלִפּוֹת נִרְתָּעִים בִּרְאוֹתָם שֵׁם שַׁדַּ״י עַל פֶּתַח בֵּית יִשְׂרָאֵל.