במדבר
במדבר ד:לו · פירוש א
וַיִּהְי֥וּ פְקֻדֵיהֶ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם אַלְפַּ֕יִם שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃
אַלְפַּיִם שְׁבַע מֵאוֹת. וְלֹא אָמַר ״וּשְׁבַע מֵאוֹת״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר בִּבְנֵי גֵרְשׁוֹן ״וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים״, וּבִבְנֵי מְרָרִי ״וּמָאתָיִם״, ״וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים״. אוּלַי רָמַז בְּחֶסְרוֹן וָא״ו לְקֹרַח וְאוֹתָם שֶׁמֵּתוּ עִמּוֹ שֶׁהָיוּ מִבְּנֵי קְהָת, אוֹ אוּלַי כִּי מִסְפַּר הַשְּׁבַע מֵאוֹת מְשֻׁנֶּה בְּהַדְרָגָה מִמִּסְפַּר הָאֲלָפִים מִטַּעַם מַעֲשֵׂה קֹרַח, לָזֶה לֹא אָמַר ״וּשְׁבַע מֵאוֹת״ לְהוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן לְהַשְׁווֹתָם יַחַד. וַהֲגַם שֶׁלֹּא נִתְפַּרְסֵם בַּתּוֹרָה בַּמַּעֲשֶׂה הַהוּא אֶלָּא קֹרַח, אֶפְשָׁר שֶׁעָנָף שֶׁל קֹרַח נָטוּ קְצָת אַחֲרָיו, אוֹ לְצַד שֶׁלֹּא מִחוּ בּוֹ אֶחָיו וּקְרוֹבָיו.
במדבר טז:א · פירוש ב
וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃
אָכֵן נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ יְסוֹד דְּבַר הַמַּחְלוֹקֶת, שֶׁיֹּאמַר אָדָם מִנַּיִן עָלָה עַל דַּעַת קֹרַח לַחְלוֹק עַל נָבִיא נֶאֱמָן אֲשֶׁר צָדְקוּ נְבוּאָתוֹ, וְקֹרַח חָכָם גָּדוֹל הָיָה, וְאֵיךְ נִשְׁתַּטָּה לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה, הֲלֹא כָּל יִשְׂרָאֵל יִרְגְּמוּ אוֹתוֹ אָבֶן? לָזֶה אָמַר הַטְּעָמִים שֶׁלָּקַח בְּדַעְתּוֹ לָבֹא לָרִיב. רִאשׁוֹנָה – בֶּן יִצְהָר, פֵּרוּשׁ הֱיוֹתוֹ בֶּן יִצְהָר שֶׁהוּא גָּדוֹל מִשְּׁנֵי אַחִים הַבָּאִים אַחֲרָיו בִּבְנֵי קְהָת וְאֵינָם יְכוֹלִין לְהַחְצִיף פְּנֵיהֶם כְּנֶגְדּוֹ כִּי גָּדוֹל מֵהֶם. שְׁנִיָּה – בֶּן קְהָת הוּא הַמְּעֻלֶּה שֶׁבִּבְנֵי לֵוִי שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְאָמְרוּ רַזַ״ל (סוטה יג.) קֹרַח מִנּוֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הָיָה, וְאֵין גֵּרְשׁוֹן וּמְרָרִי יְדַבְּרוּ כְּנֶגְדּוֹ. בֶּן לֵוִי שֶׁהוּא שֵׁבֶט מְעֻלֶּה מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וְאֵין שְׁאָר הַשְּׁבָטִים מְקַפְּחִין אוֹתוֹ בְּדַבְּרוֹ לִפְנֵי מֹשֶׁה, כִּי מְעֻלֶּה הוּא מִכָּל שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, גַּם מִכָּל בְּנֵי לֵוִי, גַּם בְּעַנְפֵי קְהָת הוּא מַדְרֵגָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנֵי הָאַחִים הַבָּאִים אַחֲרָיו שֶׁהֵם חֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל.
במדבר טז:א · פירוש ג
וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃
וְאָמְרוֹ וְדָתָן וַאֲבִירָם וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, גַּם אוֹתָם לָקַח כְּדֵי לְעַרְעֵר גַּם מִכֹּחָם שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי שֵׁבֶט רְאוּבֵן הַבְּכוֹר לְיַעֲקֹב, וּבְאֶמְצָעוּת זֶה הֶחְשִׁיבוּ עַצְמָן. וַיָּקוּמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, פֵּרוּשׁ, קִימָה וּמַעֲלָה בְּהַשְׁוָאָה עִם מֹשֶׁה, קֹרַח לְמַה שֶׁהוּא כַּנִּזְכָּר, וְדָתָן וַאֲבִירָם לְצַד הֱיוֹתָם גְּדוֹלֵי רְאוּבֵן שֶׁהוּא גָּדוֹל מִכָּל הָאַחִים וְגַם מִלֵּוִי. וְאָמְרוֹ וַאֲנָשִׁים וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, גַּם אֵלּוּ לָקַח עִמּוֹ לְצַד הֱיוֹתָם גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לְחַזֵּק זְרוֹעוֹתָיו, אֲבָל אֵלּוּ לֹא בָּאוּ לְגָדֵר זֶה לָקוּם לִפְנֵי מֹשֶׁה אֶלָּא שֶׁנִּקְהֲלוּ לְהַחְזִיק דִּבְרֵי קֹרַח וַעֲדָתוֹ, וְלָזֶה הִקְדִּים לוֹמַר ״וַיָּקוּמוּ״ קוֹדֶם זִכְרוֹן חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם וְגוֹ׳, וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַדִּקְדּוּקִים.
במדבר טז:א · פירוש ד
וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃
עוֹד יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב בְּהַקְדִּים דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יח:ב) שֶׁאָמְרוּ שֶׁעִקַּר מַחְלוֹקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח הוּא עַל אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל שֶׁנָּתַן לוֹ מֹשֶׁה הַנְּשִׂיאוּת, וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁלָּקַח קֹרַח מַעֲרֶכֶת הַסְּתִירוֹת בְּמַעֲשֵׂה מֹשֶׁה. רִאשׁוֹנָה טַעֲנַת הֱיוֹתוֹ בֶּן יִצְהָר, מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִם אַתָּה בָּא אַחַר הַגָּדוֹל שֶׁבַּבָּנִים וְלָזֶה נָתַתָּ הַכְּהוּנָה לְאַהֲרֹן לְצַד הֱיוֹתוֹ בֶּן עַמְרָם, אִם כֵּן מֵהַטַּעַם עַצְמוֹ לִי יֵאוֹת הַנְּשִׂיאוּת לְצַד שֶׁאֲנִי בֶּן יִצְהָר, שֵׁנִי לְעַמְרָם שֶׁהוּא בֶּן קְהָת, שֶׁהוּא הֶעָנָף עַצְמוֹ שֶׁבָּא מִמֶּנּוּ אַהֲרֹן וְקוֹדֵם לְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל, וְלָמָּה נָתַתָּ הַנְּשִׂיאוּת לֶאֱלִיצָפָן? הֲרֵי מַעֲשֶׂיךָ מוֹכִיחוֹת שֶׁאֵין גְּדוּלָּה לַגָּדוֹל שֶׁבַּבָּנִים, אִם כֵּן חוֹזֵר הַדִּין לְמָה שֶׁנָּתַן הַכְּהוּנָה לְאַהֲרֹן מִטַּעַם שֶׁעַמְרָם הוּא הַבְּכוֹר – אֵין טַעַם זֶה טַעַם. וּמֵעַתָּה כֵּיוָן שֶׁמָּצְאוּ דִּבְרֵי מֹשֶׁה סְתוּרִים, אִם כֵּן נִכְנַס בִּבְחִינַת דְּבַר שֶׁקֶר חָס וְשָׁלוֹם, וְגַם בִּכְהוּנַת אַהֲרֹן לֹא יֵאָמְנוּ דְּבָרָיו לֵילֵךְ בּוֹ אַחַר הַקְדָּמַת עַמְרָם, אֶלָּא כָּל שֵׁבֶט לֵוִי בְּהַשְׁוָאָה הוּא, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּמַאֲמַר ״בֶּן לֵוִי״.
במדבר טז:א · פירוש ה
וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃
וּלְצַד שֶׁחָשׁ קֹרַח שֶׁלֹּא יְקֻבְּלוּ טַעֲנוֹתָיו אֶלָּא לְבַטֵּל נְשִׂיאוּת אֱלִיצָפָן, אֲבָל לוֹמַר שֶׁאֵין לָחוּשׁ לִקְדִימַת עַמְרָם לְיִצְהָר אֵין שׁוֹמֵעַ לוֹ, כִּי מוּדַעַת זֹאת שֶׁהַגָּדוֹל קוֹדֵם בַּמַּעֲלָה. לָזֶה הִקִּיף בְּטַעֲנַת רְאוּבֵן הַבְּכוֹר לְכָל הַשְּׁבָטִים וְלָקַח גְּדוֹלֵי רְאוּבֵן, וְהוּא מַאֲמַר דָתָן וַאֲבִירָם וְגוֹ׳ בְּנֵי רְאוּבֵן, לוֹמַר, כִּי אִם תַּכְרִיחוּ לוֹמַר הַלֵּךְ אַחַר הַגָּדוֹל נֵלֵךְ אַחַר הַבְּכוֹר שֶׁבְּכָל הָאַחִים וְלוֹ יֻתַּן הַכְּהֻנָּה. וְאָמְרוֹ וַיָּקוּמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה פֵּרוּשׁ לַעֲרֹךְ מַעֲרֶכֶת הַסְּתִירוֹת לְהַפִּיל דְּבָרָיו. וְאָמְרוֹ וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳, הֱבִיאָם לְהַעֲרִיךְ לִפְנֵיהֶם הוֹכָחוֹת מְרִיבָתוֹ שֶׁלֹּא יִדְחֶנּוּ בְּכֹחַ הַשְּׂרָרָה.
במדבר טז:א · פירוש ו
וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃
וְלְרַזַ״ל רָאִיתִי שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין קט:) טַעַם שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב זִכְרוֹן מוֹלִידָיו, וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״קֹרַח״ – שֶׁעָשָׂה קָרְחָה בְּיִשְׂרָאֵל, ״בֶּן יִצְהָר״ – שֶׁהִרְתִּיחַ אֶת הָעוֹלָם כַּצָּהֳרַיִם, ״בֶּן קְהָת״ – שֶׁקִּהָה שִׁנֵּי מוֹלִידָיו, ״בֶּן לֵוִי״ – שֶׁנַּעֲשָׂה לְוָיָה לַגֵּיהִנֹּם, וְלִחְשׁוּב גַּם ״בֶּן יַעֲקֹב״ שֶׁעָקַב עַצְמוֹ לַגֵּיהִנֹּם? יַעֲקֹב בִּקֵּשׁ רַחֲמִים וְכוּ׳, עַד כָּאן. וּבְעֵינַי יִפָּלֵא לָמָּה יְכַנֶּה דְּבָרִים הָרָעִים לִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, וְלֹא דַּי זֶה אֶלָּא שֶׁמַּקְשֶׁה בַּעַל הַדְּרָשָׁה ״וְלִחְשׁוּב בֶּן יַעֲקֹב״ וְכוּ׳, אֲשֶׁר לֹא נָכוֹן לְהַזְכִּיר שֵׁם מִבְחַר הָאָבוֹת בְּדֶרֶךְ זֶה. עוֹד יֵשׁ לְהָעִיר בְּאָמְרָם שֶׁעָקַב עַצְמוֹ לַגֵּיהִנֹּם, הֲלֹא כְּבָר אָמַר ״בֶּן לֵוִי״ שֶׁנִּתְלַוָּה לַגֵּיהִנֹּם, וְלָמָּה יִכְפּוֹל הַדָּבָר שְׁתֵּי פְּעָמִים?
במדבר טז:א · פירוש יא
וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃
נִמְצֵינוּ אוֹמְרִים שֶׁהָאִילָן הוּא יַעֲקֹב, וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲנָפִים, וְאֶחָד מֵהֶם הוּא לֵוִי. עָנָף זֶה הֶעֱנִיף שְׁלֹשָׁה עֲנָפִים: גֵּרְשׁוֹן, קְהָת וּמְרָרִי, וּקְהָת הֶעֱנִיף אַרְבָּעָה עֲנָפִים: עַמְרָם, יִצְהָר, חֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל, וְעַנְפֵי יִצְהָר הוּא קֹרַח. וְהִנֵּה בְּבֹא קֹרַח לְהַחְלִיף עַנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה וּלְהַפֵּךְ הַכְּהֻנָּה מִמְּקוֹמָהּ, נִפְגְּמוּ עַנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ שֶׁהָיוּ כֻּלָּן לִשְׁבָח, וְהִתְחִיל מִמַּטָּה לְמַעְלָה. בָּרִאשׁוֹנָה הֶעָנָף עַצְמוֹ שֶׁהוּא קֹרַח, בִּתְחִלָּה הָיָה נִקְרָא קֹרַח טָהוֹר, ״בֶּן יִצְהָר״ שֶׁהָיָה מֵאִיר לָעוֹלָם כַּצָּהֳרַיִם, ״בֶּן קְהָת״ שֶׁהָיָה מַקְהֶה שִׁנֵּי כָּל רוֹאֶה גְּדֻלָּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ, ״בֶּן לֵוִי״ שֶׁנִּתְלַוָּה מִיּוֹם לֵידָתוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכַמָּה מַעֲלוֹת. וְעַכְשָׁיו הֶעָנָף עַצְמוֹ שֶׁנִּקְרָא קֹרַח נִפְגַּם וְעָשָׂה בּוֹ קָרְחָה, וְלֹא עַנְפוֹ לְבַד אֶלָּא גַּם שֹׁרֶשׁ הֶעָנָף שֶׁבָּא מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא יִצְהָר, נֶהְפַּךְ לְרָעָה כְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וְהִרְתִּיחַ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כַּצָּהֳרַיִם. וְלֹא שֹׁרֶשׁ אֶחָד לְבַד אֶלָּא גַּם שֹׁרֶשׁ שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא בֶּן קְהָת, נֶהְפַּךְ לְרָעָה לְהַקְהוֹת שִׁנֵּי מוֹלִידָיו. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא גַּם שֹׁרֶשׁ הֶעָנָף הָרִאשׁוֹן שֶׁיָּצָא מִיַּעֲקֹב, שֹׁרֶשׁ שֶׁל נֶפֶשׁ קֹרַח אֲשֶׁר שָׁם נֶעֶקְרָה נִפְגְּמָה וְעָשְׂתָה בּוֹ נְקָמָה לְלַוּוֹתוֹ לַגֵּיהִנֹּם. וּמִמַּה שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הַכָּתוּב ״בֶּן יַעֲקֹב״, עֲדַיִן שֹׁרֶשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא בְּעִקַּר הָאִילָן שֶׁהוּא יַעֲקֹב לֹא נוֹדְעוּ מַעֲשָׂיו אִם גַּם עָדָיו הִגִּיעַ הַפְּגָם וְנִמְצָא נֶעֱקַר שָׁרְשׁוֹ שֶׁל קֹרַח מֵעִקָּרוֹ אוֹ לֹא.
במדבר טז:א · פירוש יב
וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃
וְדַע שֶׁיֵּשׁ מַחְלוֹקֶת רַזַ״ל (סנהדרין קח.) בְּקֹרַח וַעֲדָתוֹ אִם יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. לְמַאן דְּאָמַר אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, גַּם שָׁרְשׁוֹ בְּיַעֲקֹב נָמַק, וְהוּא מַה שֶּׁשָּׁאַל הַשּׁוֹאֵל ״וְלִחְשׁוּב בֶּן יַעֲקֹב״, וְדִקְדֵּק לוֹמַר שֶׁעָקַב עַצְמוֹ לְגֵיהִנֹּם, פֵּרוּשׁ לֹא נִתְלַוָּה לְבַד שֶׁהוּא לִזְמַן מוּעָט אֶלָּא עַד סוֹף הָעוֹלָם, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּמַאֲמַר שֶׁעָקַב עַצְמוֹ, לְשׁוֹן סוֹף וְתַכְלִית, כַּעֲקֵבִים שֶׁהֵם סוֹף תְּכוּנַת הָאָדָם, וְרַזַ״ל יִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּלָשׁוֹן זֶה כְּאָמְרָם (סוטה מט:) ״בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא״ וְכוּ׳. וְתֵרֵץ לְפִי שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ וְכוּ׳, פֵּרוּשׁ, לְעוֹלָם שֶׁכֵּן הוּא, אֶלָּא שֶׁה׳ עָשָׂה נַחַת רוּחַ לְיַעֲקֹב שֶׁהִתְפַּלֵּל וְכוּ׳. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁסּוֹבֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְזוֹ הָיְתָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁלֹּא יַגִּיעַ כֹּחַ הַחֵטְא עַד עִקַּר הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁבְּיַעֲקֹב וְלֹא יִנָּתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף מֵעִקָּרוֹ וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתָם. וְהוּא מַאֲמַר הַתַּנָּא (סנהדרין שם): עֲלֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב (שמואל א ב:ו) ״מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל״. וְרָאִיתִי לְדַקְדֵּק אָמְרוֹ ״וַיָּעַל״ וְלֹא אָמַר ״וּמַעֲלֶה״ כְּשִׁעוּר שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ ״ה׳ מֵמִית וּמְחַיֶּה״, וּכְמוֹ כֵן אָמַר אַחַר כָּךְ ״ה׳ מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר״. אָכֵן נִתְכַּוֵּן לוֹמַר דִּבְרֵי הַתַּנָּא עַצְמוֹ שֶׁעַל עֲדַת קֹרַח הוּא מְדַבֵּר, לָזֶה אָמַר ״וַיָּעַל״, פֵּרוּשׁ, כְּבָר הֶעֱלָה אוֹתָם קוֹדֶם שֶׁהוֹרִידָם, שֶׁהֲרֵי קָדְמָה תְּפִלַּת יַעֲקֹב לִירִידָתָם וּמֵאָז נִכְתְּבוּ בְּסֵפֶר הָעֲלִיָּה.
במדבר טז:ג · פירוש א
וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כׇל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהֹוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְהֹוָֽה׃
רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה וְגוֹ׳ וּמַדּוּעַ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, רַבָּנוּת גְּדוֹלָה נְטַלְתֶּם לְעַצְמְכֶם יוֹתֵר מֵהָרָאוּי, וְאִם תֹּאמַר מַה הִיא הָרַבָּנוּת הַגְּדוֹלָה? כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וְעוֹד לָהֶם שֶׁבְּתוֹכָם ה׳, מַה שֶׁלֹּא הִשִּׂיגָה אֻמָּה בָּעוֹלָם, וְאַתֶּם רַבָּנִים עֲלֵיהֶם. עוֹד רָמְזוּ בְּמַאֲמָר זֶה לוֹמַר כִּי הַשְּׁכִינָה שָׁכְנָה לִכְבוֹד יִשְׂרָאֵל לֹא לִכְבוֹד אַהֲרֹן, וְהוּא מַאֲמַר בְּתוֹכָם ה׳.
במדבר טז:ג · פירוש ב
וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כׇל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהֹוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְהֹוָֽה׃
וְאָמְרוֹ וּמַדּוּעַ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לָמָּה אַתֶּם מוֹסִיפִין הֶכֵּר הָרוֹמְמוּת לְעַצְמְכֶם עֲלֵיהֶם? הַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁהֵם אוֹמְרִים שֶׁאִישׁ יִשְׂרָאֵל הַקָּרֵב לַגָּדֵר שֶׁעוֹמֵד בּוֹ אַהֲרֹן חַיָּב מִיתָה, זוֹ יַפְלִיג הַנְּשִׂיאוּת עַל קְהַל ה׳, וְאֵין רָאוּי לְזַלְזֵל כָּל כָּךְ בְּקָהָל קָדוֹשׁ קְרוֹבֵי אֵל עֶלְיוֹן לְפָסְלָם לְבִלְתִּי הַקְרֵב לַעֲבֹד לַה׳ אֱלֹהֵיהֶם.
במדבר טז:יא · פירוש א
לָכֵ֗ן אַתָּה֙ וְכׇל־עֲדָ֣תְךָ֔ הַנֹּעָדִ֖ים עַל־יְהֹוָ֑ה וְאַהֲרֹ֣ן מַה־ה֔וּא כִּ֥י (תלונו) [תַלִּ֖ינוּ] עָלָֽיו׃
לָכֵן אַתָּה וְכָל וְגוֹ׳. אָמְרוֹ לָכֵן הוּא שְׁבוּעָה, וְהַשְּׁבוּעָה הִיא שֶׁנּוֹעָדִים עַל ה׳, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַדָּבָר: אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנּוֹעָדִים בִּשְׁבוּעָה שֶׁעַל ה׳ אַתֶּם נוֹעָדִים לִסְתּוֹר דְּבָרָיו, וְאָמַר כֵּן אוּלַי יֵרָתְעוּ וְיִרְעֲדוּ מִלְּהַחְזִיק בַּמַּחְלוֹקֶת.
במדבר טז:יב · פירוש ב
וַיִּשְׁלַ֣ח מֹשֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃
לֹא נַעֲלֶה וְגוֹ׳ הַמְעַט וְגוֹ׳. אָמְרוֹ לֹא נַעֲלֶה, לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁנִּתְחַכֵּם מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת לָהֶם מַעֲלָה לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּיִחוּד, אָמְרוּ: אֵין אָנוּ חֲפֵצִים בְּמַעֲלָה זוֹ שֶׁאַתָּה מַחְשִׁיב אוֹתָנוּ לִשְׁלֹחַ אַחֲרֵינוּ. גַּם נִתְכַּוְּנוּ בְּמַאֲמָר זֶה לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁשְּׁלִיחוּת זֶה יִהְיֶה לַהֲנָאָתָם לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֵיזֶה כָּבוֹד וּמַעֲלָה, אַף עַל פִּי כֵן לֹא נַעֲלֶה, מוֹאֲסִים הֵם אוֹתָהּ הַמַּעֲלָה אֲשֶׁר תָּבֹא לָהֶם מִמֹּשֶׁה.
במדבר טז:טז · פירוש א
וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־קֹ֔רַח אַתָּה֙ וְכׇל־עֲדָ֣תְךָ֔ הֱי֖וּ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה אַתָּ֥ה וָהֵ֛ם וְאַהֲרֹ֖ן מָחָֽר׃
אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ וְגוֹ׳. קָשֶׁה, הָיָה לוֹ לוֹמַר אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ וְאַהֲרֹן וְגוֹ׳, וּבָזֶה לֹא הָיָה צָרִיךְ לַחְזוֹר וְלוֹמַר אַתָּה וָהֵם. אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַזְמִין הַנּוֹעָדִים לָבֹא מָחָר לְבָרֵר הַדָּבָר, וְנִתְכַּוֵּן בָּזֶה לְבַל יִהְיוּ נִשְׁמָטִים מִיּוֹם אֶל יוֹם וְיִתְרַבּוּ עֲלֵיהֶם מֵאוֹהֲבֵי הַמַּחְלוֹקֶת, לָזֶה רָצָה לְהַכְרִיחָם לָבֹא מָחָר לִפְנֵי ה׳. אֲשֶׁר עַל כֵּן לֹא הִזְמִין אֶלָּא הַבָּאִים בַּמַּחְלוֹקֶת, קֹרַח וַעֲדָתוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן אַהֲרֹן, אֶלָּא שֶׁהִזְכִּירוֹ שֶׁיִּקַּח מַחְתָּתוֹ עִמָּהֶם.
במדבר טז:יז · פירוש א
וּקְח֣וּ ׀ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ׃
חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם וְגוֹ׳ וְאַתָּה וְאַהֲרֹן וְגוֹ׳. כָּל זֶה מְיֻתָּר, שֶׁכְּבָר אָמַר אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ וְגוֹ׳ וְאַהֲרֹן. וְאִם רָצָה לוֹמַר חֶשְׁבּוֹן כֻּלָּם, לְמַעְלָה כְּשֶׁאָמַר ״עֲדָתְךָ״ שָׁם הָיָה לוֹ לוֹמַר מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְהַזְכִּיר אַתָּה וְאַהֲרֹן. וְאוּלַי שֶׁנִּתְחַכֵּם לוֹמַר שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב קֹרַח עִם הַמָּאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלָּא בְּיִחוּד עִם אַהֲרֹן, וְעָשָׂה כֵן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מָקוֹם לַטּוֹעִים אַחַר קֹרַח לוֹמַר כִּי דְּבָקַתּוֹ הָרָעָה לְצַד הֱיוֹתוֹ עִם רִבּוּי מַקְטִירֵי הַקְּטֹרֶת, אֲבָל אִם הָיָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ הָיָה כְּאַהֲרֹן. לָזֶה אָמַר לוֹ וְאַתָּה וְאַהֲרֹן בִּפְנֵי עַצְמְכֶם אִישׁ מַחְתָּתוֹ. וַהֲגַם שֶׁכֻּלָּן הִקְרִיבוּ יַחַד, עִם כָּל זֶה נַעֲשׂוּ שְׁתֵּי כִּתּוֹת – כַּת אַחַת קֹרַח וְאַהֲרֹן, וְכַת שְׁנִיָּה מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ.
במדבר יז:ב · פירוש ב
אֱמֹ֨ר אֶל־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן וְיָרֵ֤ם אֶת־הַמַּחְתֹּת֙ מִבֵּ֣ין הַשְּׂרֵפָ֔ה וְאֶת־הָאֵ֖שׁ זְרֵה־הָ֑לְאָה כִּ֖י קָדֵֽשׁוּ׃
וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אָמַר וְיָרֵם בְּוָא״ו כֵּיוָן שֶׁזֶּה הוּא הַתְחָלַת הַמִּצְוָה. וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן שֶׁהוּא בְּלִיעַת קֹרַח וַעֲדָתוֹ, שֶׁרָאוּ עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מֵה׳ יָצָא דְּבַר כְּהוּנַּת אַהֲרֹן, וְעוֹד הוֹסִיף תּוֹקֶף וְחוֹזֶק הַכְּהוּנָּה בְּיַד אַהֲרֹן לְדוֹרוֹת, שֶׁיָּרֵם הַמַּחְתּוֹת וְגוֹ׳ וְעָשׂוּ אוֹתָם רִקּוּעֵי פַחִים וְגוֹ׳ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳.
במדבר יז:ג · פירוש א
אֵ֡ת מַחְתּוֹת֩ הַֽחַטָּאִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בְּנַפְשֹׁתָ֗ם וְעָשׂ֨וּ אֹתָ֜ם רִקֻּעֵ֤י פַחִים֙ צִפּ֣וּי לַמִּזְבֵּ֔חַ כִּֽי־הִקְרִיבֻ֥ם לִפְנֵֽי־יְהֹוָ֖ה וַיִּקְדָּ֑שׁוּ וְיִֽהְי֥וּ לְא֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם. אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא מִלִּבָּם לְבַל יִדְאֲגוּ עַל הֱיוֹת הַדָּבָר בְּסִבָּתָם. גַּם לְבַל יַחְשֹׁב אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל כִּי הֵם הָיוּ לָהֶם סִבָּה, לָזֶה אָמַר הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשׁוֹתָם פֵּרוּשׁ, שֶׁהֵם חִבְּלוּ בְּעַצְמָן וְחִסְּרוּ נַפְשָׁם וְלֹא הָיָה לָהֶם סִבָּה מִזּוּלָתָם. וְאַף עַל פִּי כֵן מָצִינוּ שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל בְּכַוָּנַת ה׳ בִּדְבָרִים אֵלּוּ וַיִּלּוֹנוּ עַל מֹשֶׁה וְגוֹ׳ אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה׳ (במדבר יז:ו).
במדבר יז:ה · פירוש א
זִכָּר֞וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְ֠מַ֠עַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יִקְרַ֜ב אִ֣ישׁ זָ֗ר אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א מִזֶּ֤רַע אַהֲרֹן֙ ה֔וּא לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֖רֶת לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה כְקֹ֙רַח֙ וְכַ֣עֲדָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה לֽוֹ׃ {פ}
לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב וְגוֹ׳ וְלֹא יִהְיֶה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר וְלֹא יִהְיֶה וְגוֹ׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סנהדרין קי.) שֶׁבָּאָה אַזְהָרָה לַמַּחְזִיק בְּמַחְלוֹקֶת שֶׁעוֹבֵר בְּלָאו שֶׁל ״וְלֹא יִהְיֶה״ וְגוֹ׳. וְחוּץ מִדַּרְכָּם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן ה׳ לָתֵת טַעַם לָמָּה הֻצְרַךְ לְזִכָּרוֹן זֶה וְלֹא הִסְפִּיק בָּאַזְהָרָה בַּתּוֹרָה ״לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר״ וְכָל הַקָּרֵב וְגוֹמֵר תִּבְלָעֶנּוּ הָאָרֶץ, לָזֶה אָמַר וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח פֵּרוּשׁ, אִם אֲנִי מְצַוֶּה בְּלֹא זִכָּרוֹן זֶה אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹּא יוֹעִיל לְאֵיזֶה אָדָם מֵהֶם בְּאַזְהָרָה וְיָמוּת כְּקֹרַח וַעֲדָתוֹ, וְזִכָּרוֹן זֶה יוֹעִיל שֶׁלֹּא יְסֻבַּב לוֹ לִהְיוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיָה לְקֹרַח וְלַעֲדָתוֹ.
במדבר יז:ה · פירוש ב
זִכָּר֞וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְ֠מַ֠עַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יִקְרַ֜ב אִ֣ישׁ זָ֗ר אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א מִזֶּ֤רַע אַהֲרֹן֙ ה֔וּא לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֖רֶת לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה כְקֹ֙רַח֙ וְכַ֣עֲדָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה לֽוֹ׃ {פ}
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁאָמַר וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְגוֹ׳, מִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה לָמֵד שֶׁכָּל הָעוֹמֵד מִקּוֹדֶם לְעַרְעֵר עַל הַכְּהוּנָּה יִהְיֶה לוֹ כְּקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, וְדָבָר זֶה לֹא מָצִינוּ שֶׁהִתְרָה ה׳ כֵּן. לָזֶה אָמַר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ, פֵּרוּשׁ לְקֹרַח. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַדְּבָרִים שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לְקֹרַח ״וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳ וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ״ וְגוֹ׳, הָיוּ דִּבְרֵי ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה לְהַתְרוֹתוֹ, וְלֹא אֲמָרָן מֹשֶׁה מֵעַצְמוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ, פֵּרוּשׁ לְקֹרַח הַמֻּזְכָּר בְּסָמוּךְ.
במדבר יז:ו · פירוש ב
וַיִּלֹּ֜נוּ כׇּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת עַל־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֥ם הֲמִתֶּ֖ם אֶת־עַ֥ם יְהֹוָֽה׃
עוֹד יִרְצֶה בְּהָעִיר עוֹד אֵיךְ טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם לַעֲשׂוֹת תְּלוּנָה עַל מֹשֶׁה בְּלֹא סִבָּה, מַה פִּשְׁעוֹ וּמַה חַטָּאתוֹ, וּמַה גַּם אַחַר שֶׁרָאוּ כַּמָּה הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ לִפְנֵי דָּתָן וַאֲבִירָם אוּלַי יָשׁוּבוּ וְכוּ׳, זֶה יַגִּיד שֶׁהִשְׁתַּדֵּל לְבַל יָמוּתוּ. אָכֵן תַּרְעוֹמֶת הָעֵדָה הָיְתָה עַל מַה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה הַמִּבְחָן שֶׁל הַקְּטֹרֶת בְּכֻלָּן יַחַד, שֶׁהָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת הַמִּבְחָן בְּקֹרַח לְבַד, וּכְשֶׁהָיָה ה׳ עוֹשֶׂה בּוֹ הַמִּשְׁפָּט לֹא הָיוּ נִגָּשִׁים הַמָּאתַיִם וַחֲמִשִּׁים נְשִׂיאֵי עֵדָה וְלֹא הָיוּ מֵתִים. וְהוּא אָמְרוֹ לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ בְּמַאֲמַרְכֶם שֶׁאֲמַרְתֶּם לָהֶם ״קְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וְגוֹ׳ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם״, בָּזֶה הֲמִתֶּם אֶת עַם ה׳. וְלֹא הִתְרַעֲמוּ הָעֵדָה עַל מִיתַת קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם, אֶלָּא עַל הַמָּאתַיִם וַחֲמִשִּׁים שֶׁכֻּלָּן הָיוּ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת. וּלְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁתַּרְעוֹמֶת הָעֵדָה הָיְתָה לְמָה שֶׁצִּוָּם לְהַקְטִיר הַקְּטֹרֶת שֶׁהִיא עֲבוֹדָה יוֹתֵר קְדוֹשָׁה וַחֲמוּרָה וְלֹא עָשָׂה הַמִּבְחָן בְּאֶחָד מִשְּׁאָר עֲבוֹדוֹת, יִתְבָּאֵר גַּם כֵּן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם, פֵּרוּשׁ בְּמַאֲמַרְכֶם שֶׁאֲמַרְתֶּם לָהֶם לְהַקְטִיר קְטֹרֶת אַתֶּם הֱיִיתֶם סִבָּה שֶׁיָּמוּתוּ.
במדבר יז:י · פירוש א
הֵרֹ֗מּוּ מִתּוֹךְ֙ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֔את וַאֲכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָ֑גַע וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃
הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לֹא עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הוּא מְדַבֵּר, אֶלָּא עַל אוֹתָם שֶׁלֹּא הָיוּ בִּכְלַל הַמַּלִּינִים, וְהָעֵד הַנֶּאֱמָן אָמְרוֹ וַיְדַבֵּר וְגוֹ׳ לֵאמֹר וּפֵרוּשׁ לַאֲחֵרִים, וְדִקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר הַזֹּאת לְהַרְאוֹת בָּאֶצְבַּע בַּמַּלִּינִים לִשְׁלֹל זוּלָתָם שֶׁאֵינָן בִּכְלַל הַכִּלָּיוֹן. וּבָזֶה נִתְיַשֵּׁב לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר הֵרֹמּוּ וַהֲרֵי יָכוֹל ה׳ לְהָמִית רָשָׁע לִפְנֵי צַדִּיק כְּמַעֲשֵׂה הֲרִיגַת בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם. וּלְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁעַל שְׁאָר הָעָם שֶׁלֹּא הָיוּ בִּכְלַל הַמַּלִּינִים הוּא אוֹמֵר, לְפִי שֶׁהָיוּ בִּכְלַל גְּזֵרַת הַמְּרַגְּלִים יֵשׁ צֹרֶךְ בַּדָּבָר לְהִתְרַחֵק לְבַל תִּפְגַּע בָּהֶם מִדַּת הַדִּין. וּמַאֲמַר כְּרָגַע פֵּרַשְׁתִּי (במדבר ט״ז:כ״א).
במדבר יז:יז · פירוש ב
דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְקַ֣ח מֵֽאִתָּ֡ם מַטֶּ֣ה מַטֶּה֩ לְבֵ֨ית אָ֜ב מֵאֵ֤ת כׇּל־נְשִֽׂיאֵהֶם֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר מַטּ֑וֹת אִ֣ישׁ אֶת־שְׁמ֔וֹ תִּכְתֹּ֖ב עַל־מַטֵּֽהוּ׃
מֵאִתָּם וְגוֹ׳ מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵיהֶם. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר מֵאִתָּם וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵיהֶם״, לְעַכֵּב שֶׁלֹּא יִקַּח הַמַּטּוֹת אֶלָּא מֵאִתָּם וְלֹא יִקַּח מֹשֶׁה בַּעֲדָם. וְאִם הָיָה אוֹמֵר ״קַח מֵאֵת נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה מַטֶּה״ לֹא הָיִיתִי מִתְחַיֵּב לוֹמַר שֶׁהֵם יָבִיאוּ, וְהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁהוּא הַדִּין שֶׁיִּקַּח מֹשֶׁה בִּשְׁבִילָם וּשְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, אוֹ הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁכַּוָּנַת אָמְרוֹ מֵאֵת נְשִׂיאֵיהֶם וְגוֹ׳ שֶׁיִּהְיֶה מִשֶּׁלָּהֶם וּלְעוֹלָם מֹשֶׁה יִקַּח, לָזֶה בָּא מַאֲמַר מֵאִתָּם לְעִכּוּב. וְטַעַם הַדָּבָר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מָקוֹם לוֹמַר כִּי מֹשֶׁה בָּחַר לָהֶם עֵץ לֹא יִצְלָח.
במדבר יז:כ · פירוש א
וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר אֶבְחַר־בּ֖וֹ מַטֵּ֣הוּ יִפְרָ֑ח וַהֲשִׁכֹּתִ֣י מֵֽעָלַ֗י אֶת־תְּלֻנּוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם מַלִּינִ֖ם עֲלֵיכֶֽם׃
וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ וְגוֹ׳. וְלֹא הִסְפִּיק כָּל מַה שֶׁעָשָׂה ה׳ בְּקֹרַח, אוּלַי שֶׁהָיוּ חוֹשְׁבִים כִּי מַה שֶׁאֵרַע לְקֹרַח הוּא עַל שֶׁדִּבֵּר נֶגֶד מֹשֶׁה וְחָלַק עָלָיו, וַה׳ יִנְקֹם נָקָם עַל כְּבוֹד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ, וּלְעוֹלָם אֶפְשָׁר שֶׁיִּבְחַר בִּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים לְשָׁרְתוֹ, לָזֶה צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת מִבְחַן הַמַּטּוֹת.
במדבר יז:כג · פירוש א
וַיְהִ֣י מִֽמׇּחֳרָ֗ת וַיָּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ אֶל־אֹ֣הֶל הָעֵד֔וּת וְהִנֵּ֛ה פָּרַ֥ח מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן לְבֵ֣ית לֵוִ֑י וַיֹּ֤צֵֽא פֶ֙רַח֙ וַיָּ֣צֵֽץ צִ֔יץ וַיִּגְמֹ֖ל שְׁקֵדִֽים׃
וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים. רַזַ״ל אָמְרוּ (במדבר רבה יח,כג) טַעַם שְׁקֵדִים – לְהָעִיר שֶׁכָּל הַמְּעַרְעֵר עַל הַכְּהוּנָּה פּוּרְעָנוּתוֹ מְמַהֶרֶת לָבוֹא, עַד כָּאן. וְנִרְאֶה שֶׁהֻכְרְחוּ לוֹמַר כֵּן, שֶׁאֵין רָאוּי לְבַעַל הַנֵּס לְבַקֵּשׁ פְּרִי הַמְּמַהֵר לְהַפְרִיחַ, שֶׁנִּרְאֶה חָס וְשָׁלוֹם הַפְחָתַת הַיְּכוֹלֶת שֶׁמְּבַקֵּשׁ אַחַר פְּרִי שֶׁמְּמַהֵר. לָזֶה אָמְרוּ כִּי יֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר שֶׁהֻצְרַךְ לְהַפְרִיחַ שְׁקֵדִים וְלֹא פְּרִי אַחֵר, לוֹמַר שֶׁמְּמַהֵר לִפָּרַע וְכוּ׳, שֶׁזּוּלַת זֶה הָיָה מוֹצִיא חָרוּב.
במדבר יח:ג · פירוש ז
וְשָֽׁמְרוּ֙ מִֽשְׁמַרְתְּךָ֔ וּמִשְׁמֶ֖רֶת כׇּל־הָאֹ֑הֶל אַךְ֩ אֶל־כְּלֵ֨י הַקֹּ֤דֶשׁ וְאֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לֹ֣א יִקְרָ֔בוּ וְלֹֽא־יָמֻ֥תוּ גַם־הֵ֖ם גַּם־אַתֶּֽם׃
וְעוֹד הִצַּצְתִּי מִבֵּין רִיסֵי עֵינָיו שֶׁל אַבַּיֵּי שֶׁעַל אוֹתָהּ שֶׁל סִפְרֵי נָטַע אֹהֶל אַפַּדְנוֹ, מִמַּה שֶׁהוֹכִיחַ חִיּוּב מִיתָה לַמְּשׁוֹרֵר שֶׁשִּׁעֵר מִפָּסוּק ״וְהַחוֹנִים״ וְגוֹ׳, שֶׁהוּא מִמַּה שֶׁהוֹכִיחוּ בַּבָּרַיְתָא שֶׁל סִפְרֵי, שֶׁאָמַר שָׁם אַחַר שֶׁהֵבִיא הַהִיא שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה וְכוּ׳, וְזֶה לְשׁוֹנָם: רַבִּי אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר ״אַל תַּכְרִיתוּ״ וְגוֹ׳, מֵעֲבוֹדָה לַחֲבֶרְתָּהּ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהַחוֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן״ וְגוֹ׳, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״גַם הֵם גַּם אַתֶּם״? לְפִי שֶׁבָּא קֹרַח וְעִרְעֵר עַל אַהֲרֹן הִזְהִיר הַכָּתוּב אֶת כָּל הָעִנְיָן, עַד כָּאן. הִנֵּה דְּבַבָּרַיְתָא שֶׁל סִפְרֵי הוּבְאָה הַדְּרָשָׁה שֶׁאָמַר אַבַּיֵּי, אֶלָּא שֶׁבַּבָּרַיְתָא לֹא נִתְפָּרֵשׁ עִקַּר הַלִּמּוּד מִנַּיִן, וּבָא אַבַּיֵּי וּפֵרֵשׁ שֶׁמִּסּוֹף הַכָּתוּב הוּא דּוֹרֵשׁ, דְּגָמַר אוֹמֶר ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״ בְּמַאי מְדַבֵּר הַכָּתוּב וְכוּ׳, אֶלָּא בְּזָר דְּאוֹתָהּ עֲבוֹדָה, עַד כָּאן. וּמֵעַתָּה בְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה מָצִינוּ לוֹמַר שֶׁהָאָמוֹרָאִים לֹא הָיוּ בְּקִיאִים בַּבָּרַיְתוֹת, וְלָזֶה הַתַּלְמוּד לֹא יָדַע גִּרְסַת הַבָּרַיְתָא כְּמוֹ שֶׁהוּבְאָה בַּסִּפְרֵי, שֶׁאִלּוּ יְדָעָהּ לֹא הָיָה דּוֹחֶה דִּבְרֵי אַבַּיֵּי, גַּם לֹא הָיָה אוֹמֵר מְסַיֵּעַ מִשּׁוּם גְּזֵרָה. וְתִמְצָא שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת שֶׁאֲפִלּוּ בְּמִשְׁנָיוֹת נוּכַל לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיוּ בְּקִיאִים, וְזֶה כְּפִי הַטָּיַת הָעִיּוּן לְצַד הַהֶכְרֵחוֹת וְאַחַר מִשְׁקוֹלֶת צִדְדֵי הַהַטָּיָה וְהָעִנְיָן זֶה שֶׁאָנוּ דָּנִין עָלָיו. וְדַע כִּי בָּרַיְתוֹת הַסְּדוּרוֹת בַּמְּכִילְתָּא, סִפְרָא וְסִפְרֵי הֵם מְזֻקָּקוֹת וְאֵינָם כִּשְׁאָר הַתּוֹסֶפְתּוֹת, וְלָזֶה פְּסָקָהּ רַמְבַּ״ם.
במדבר יח:ג · פירוש יא
וְשָֽׁמְרוּ֙ מִֽשְׁמַרְתְּךָ֔ וּמִשְׁמֶ֖רֶת כׇּל־הָאֹ֑הֶל אַךְ֩ אֶל־כְּלֵ֨י הַקֹּ֤דֶשׁ וְאֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לֹ֣א יִקְרָ֔בוּ וְלֹֽא־יָמֻ֥תוּ גַם־הֵ֖ם גַּם־אַתֶּֽם׃
וְנִרְאֶה כִּי הָרַמְבָּ״ם לָקַח דְּרָשַׁת תַּנָּא שֶׁדָּרַשׁ מִפָּסוּק ״גַּם הֵם גַּם אַתֶּם״ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: גַּם הֵם – לְוִיִּם עַל עֲבוֹדַת הַכֹּהֲנִים, גַּם אַתֶּם – כֹּהֲנִים עַל עֲבוֹדַת לְוִיִּם. וּמֵרִבּוּי תֵּבַת ״גַּם״ שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״הֵם וְאַתֶּם״, מִזֶּה דּוֹרֵשׁ חִיּוּב לְלֵוִי הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ. וּמַה שֶׁכָּתַב רַמְבָּ״ם ״אוֹ שֶׁסִּיַּע לֵוִי וְכוּ׳ חַיָּבִין מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יָמֻתוּ״, הוּא מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָסוּק ״וְלֹא יָמֻתוּ גַּם הֵם גַּם אַתֶּם״. וּדְרָשָׁה זוֹ מוֹדֶה גַּם כֵּן רַבִּי, הֲגַם שֶׁאָמַר ״אֵינוֹ צָרִיךְ״, הֲרֵי גָּמַר אֹמֶר ״מַה תַּלְמוּד לוֹמַר גַּם הֵם וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁעִרְעֵר וְכוּ׳ חָזַר הַכָּתוּב וְהִזְהִיר״ וְכוּ׳, הֲרֵי שֶׁהִצְדִּיק דְּרָשַׁת תַּנָּא קַמָּא. וַהֲגַם שֶׁאַבַּיֵּי דָּרַשׁ מִפָּסוּק ״וְהַזָּר הַקָּרֵב״ שֶׁהִיא דְּרָשַׁת רַבִּי, כֵּיוָן שֶׁנִּתְגַּלָּה לָנוּ שֶׁאֵין רַבִּי מַכְחִישׁ בִּדְרָשַׁת ״וְלֹא יָמֻתוּ״ כַּנִּזְכָּר, בָּחַר הָרַמְבָּ״ם בִּרְאָיַת ״וְלֹא יָמֻתוּ״ שֶׁהִיא יוֹתֵר מְפֹרֶשֶׁת מִדְּרָשַׁת ״וְהַזָּר״ וְגוֹ׳ שֶׁדְּרָשָׁתָהּ בְּ״אִם אֵינוֹ עִנְיָן״, שֶׁהַכָּתוּב בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נֶאֱמַר, דִּכְתִיב ״וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה מֹשֶׁה״ וְגוֹ׳, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין שֶׁאֵינָהּ דְּרָשָׁה מְפֹרֶשֶׁת, לָזֶה בָּחַר רַמְבָּ״ם לְהָבִיא בְּסִפְרוֹ מִפָּסוּק ״וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם״ וְגוֹ׳:
במדבר כו:ט · פירוש ב
וּבְנֵ֣י אֱלִיאָ֔ב נְמוּאֵ֖ל וְדָתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם הֽוּא־דָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם (קרואי) [קְרִיאֵ֣י] הָעֵדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִצּ֜וּ עַל־מֹשֶׁ֤ה וְעַֽל־אַהֲרֹן֙ בַּעֲדַת־קֹ֔רַח בְּהַצֹּתָ֖ם עַל־יְהֹוָֽה׃
וְנִרְאֶה כִּי לֹא בָּא הַכָּתוּב כָּאן אֶלָּא לוֹמַר שֶׁהֵן הֵנָּה הָיוּ סִבָּה לְכָל מַעֲשֵׂה קֹרַח, כִּי יַחְפֹּץ ה׳ לְפַרְסֵם הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם סִבָּה לָרֶשַׁע הַנַּעֲשֶׂה, וְהוּא אָמְרוֹ הוּא דָתָן וְגוֹ׳ אֲשֶׁר הִצּוּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, אֶת אֲחֵרִים עַל ה׳ וּמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהֵם הַמַּחְטִיאִים הָעֵדָה הַנּוֹעֶדֶת. וְאֶפְשָׁר שֶׁגַּם אֶת קֹרַח הֵם הֶחֱטִיאוּהוּ, וַהֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וַיִּקַּח קֹרַח״ (במדבר טז:א) שֶׁנִּרְאֶה שֶׁמֵּעַצְמוֹ עָשָׂה, אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה לְמַה שֶׁקָּדַם לוֹ מֵהֶם, וּלְעוֹלָם הֵם הִצּוּ אוֹתוֹ. וְאָמְרוֹ וַתִּפְתַּח וְגוֹ׳ אַחַר שֶׁהַדְּבָרִים כְּבָר כְּתוּבִין בְּפָרָשַׁת קֹרַח, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁגַּם בְּלִיעַת קֹרַח וַאֲכִילַת הָאֵשׁ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ הֵם הָיוּ סִבָּה לַמְּאוֹרָע מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהֲגַם שֶׁנִּקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן הָיוּ חוֹזְרִים בָּהֶם אִם לֹא הָיוּ שְׁנֵי הָרְשָׁעִים.
במדבר כו:ט · פירוש ג
וּבְנֵ֣י אֱלִיאָ֔ב נְמוּאֵ֖ל וְדָתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם הֽוּא־דָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם (קרואי) [קְרִיאֵ֣י] הָעֵדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִצּ֜וּ עַל־מֹשֶׁ֤ה וְעַֽל־אַהֲרֹן֙ בַּעֲדַת־קֹ֔רַח בְּהַצֹּתָ֖ם עַל־יְהֹוָֽה׃
וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי הָאִישׁ מֹשֶׁה לֹא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל לְרַצּוֹת אֶלָּא לָהֶם, דִּכְתִיב (במדבר ט״ז:י״ב) ״וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן״ וְגוֹ׳, וּכְתִיב (במדבר ט״ז:כ״ה) ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה אֶל דָּתָן״ וְגוֹ׳ שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁבָּהֶם הַדָּבָר תָּלוּי. מֵעַתָּה נַפְשׁוֹת כָּל הַמֵּתִים תְּלוּיִים בִּשְׁנֵי הָרְשָׁעִים הָהֵם, וְיֵשׁ בָּזֶה לִמּוּד זְכוּת עַל קֹרַח וְעַל הַמָּאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ. וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת עֵקֶב (דברים י״א:ו׳) ״וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם״ וְגוֹ׳ שֶׁאֵינוֹ מוֹנֶה הַמְּאוֹרָע אֶלָּא לְדָתָן וַאֲבִירָם. וּכְפִי זֶה יְכוֹלִין אָנוּ לְהַעֲמִיד סְבָרַת הָאוֹמֵר (סנהדרין קח.) עֲדַת קֹרַח אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא בְּדָתָן וַאֲבִירָם, וּלְהַעֲמִיד סְבָרַת הָאוֹמֵר עֲלֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב ״מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל״ בִּשְׁאָר הָעֵדָה חוּץ מֵהֶם.
במדבר כו:יא · פירוש א
וּבְנֵי־קֹ֖רַח לֹא־מֵֽתוּ׃ {ס}
וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ. הוֹדִיעַ הַכָּתוּב עִנְיָן זֶה כָּאן וְלֹא בִּמְקוֹם עִקַּר הַמַּעֲשֶׂה, גַּם לֹא כְּתָבוֹ בִּמְקוֹם מִסְפַּר הַלְוִיִּם כִּי שָׁם מְקוֹם הוֹדָעַת הַמֵּתִים מֵהֶם, לְפִי מַה שֶׁכָּתַבְנוּ כִּי כָּאן בָּא אֱלֹהִים לִקְבֹּעַ הֶעָוֹן בְּדָתָן וַאֲבִירָם וּלְהָקֵל מֵעַל קֹרַח, לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ, הַכַּוָּנָה שֶׁזֶּה יַגִּיד זְכוּת אֲבִיהֶם שֶׁלֹּא שְׁטָפָם חוֹבוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׁטַף חוֹבָם שֶׁל דָּתָן וַאֲבִירָם כָּל בָּתֵּיהֶם לֶהֱיוֹתָם עִקַּר הַמַּחְלֹקֶת.