בראשית
בראשית ב:יח · פירוש ד
וַיֹּ֙אמֶר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃
וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ יֵשׁ טַעַם נָכוֹן בַּחֲקִירָה אַחַת: לָמָּה ה׳ נִמְלַךְ מִמַּחְשַׁבְתּוֹ רִאשׁוֹנָה שֶׁבָּרָא הָאָדָם וּבַת זוּגוֹ עִמּוֹ וְחָזַר וּנְסָרָהּ? כִּי הַכַּוָּנָה הִיא לְהוֹדִיעַ כִּי מַעֲשֵׂה ה׳ טוֹב הוּא לַכֹּל, וֵאלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה וּבָרָא יַחַד זָכָר וּנְקֵבָה. אֶלָּא דִּלְצַד הֲנָאַת הָאָדָם לְסַדֵּר הֲכָנָתוֹ, הִפְרִידָם מִכָּל הַנִּבְרָאִים. אֵין נִשְׁתָּוִין אֵלָיו וְאֵין מְצִיאוּת לִבְרֹא לוֹ אָדָם אַחֵר לַהֲכָנָתוֹ, כִּי יֵשׁ טְעָמִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת ה׳ ב׳ אָדָם כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְהָבֵן. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר כִּי כָל סֵדֶר הָאָמוּר בְּפָרָשָׁה זוֹ בְּבַקָּשַׁת הָעֵזֶר וּשְׁלִילָתוֹ וְהַמְצָאָתוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא לְצַד עֲשׂוֹת הַנְּקֵבָה נִפְרֶדֶת מֵהַזָּכָר כִּי טוֹב הַב׳ מֵהָא׳. אֲבָל לְעִנְיַן הַזִּוּוּג הֲכָנַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה כְּבָר בְּרָאוֹ ה׳ בְּיוֹם ו׳ וּבְרָאָם לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת, וְאֵין מְנִיעָה לָזֶה לְצַד שֶׁאֵין פָּנִים בְּפָנִים, כִּי הֱכִינָם ה׳ לְהַרְכָּבָה גַּם בַּסֵּדֶר שֶׁהָיוּ בָּהּ אָחוֹר וְאָחוֹר, שֶׁיָּרִיק הַזָּכָר הַזֶּרַע דֶּרֶךְ מָקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ הַנּוֹצָר. וְיֵשׁ לָנוּ לַחְקֹר זֹאת: לְאֵיזֶה טַעַם בָּרָא ה׳ הָאִשָּׁה בְּגוּף הָאָדָם מַמָּשׁ וְלֹא בְּרָאָהּ בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ מִן הֶעָפָר כְּמוֹ שֶׁבָּרָא הַזָּכָר? וְנִרְאֶה כִּי בָּזֶה גִּלָּה דַּעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין הֲכָנַת זִוּוּג הָאֱנוֹשִׁי מִזִּוּוּג הַבַּהֲמִי, כִּי זִוּוּג הַבַּהֲמִי פּוֹעֵל פְּעֻלַּת הַהַזְרָעָה בְּכָל נְקֵבָה אֲשֶׁר תִּזְדַּמֵּן לְפָנָיו. וַהֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּסוּג זֶה גַּם כֵּן ״זָכָר וּנְקֵבָה״, לֹא שֶׁיִּתְחַיֵּב כָּל זָכָר לְהַכִּיר נְקֵבָתוֹ, כָּל שֶׁמִּמִּינוֹ הִיא כָּל אֲשֶׁר יִזְדַּמֵּן לְפָנָיו מִמִּינוֹ הֲרֵי הוּא רַשַּׁאי. וְאֵין רִשּׁוּם וְיִחוּד לִנְקֵבַת זָכָר בַּבַּהֲמִי לוֹמַר ״זוֹ פָּרָתוֹ שֶׁל שׁוֹר זֶה וְזוֹ פָּרָתוֹ״ וְכוּ׳, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאָדָם שֶׁלֹּא מִלְּבַד שֶׁמֻּבְדָּל בִּבְחִינַת הַמִּין, אֶלָּא גַּם מֻבְדָּל בִּפְרָטֵי הַמִּין, כִּי כָל אֶחָד יֵשׁ לוֹ בַּת זוּגוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְלָזֶה נִתְחַכֵּם ה׳ לִבְנוֹת בַּת זוּגוֹ שֶׁל הָאָדָם מֵעֲצָמָיו, לוֹמַר כִּי זוֹ בָּשָׂר מִבְּשָׂרוֹ. וְלָזֶה כְּשֶׁהִזְהִיר עַל הָעֲרָיוֹת רָשַׁם כִּנּוּי הָעֲרָיוֹת אֶל הַזְּכָרִים, כְּאָמְרוֹ (ויקרא יח:יד): ״עֶרְוַת אָבִיךָ, עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁהֲגַם שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה אֶלָּא עַל הַנְּקֵבוֹת, מְיַחֵד הַדָּבָר אֶל הַזְּכָרִים, וְהָבֵן:
בראשית ב:כה · פירוש א
וַיִּֽהְי֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ עֲרוּמִּ֔ים הָֽאָדָ֖ם וְאִשְׁתּ֑וֹ וְלֹ֖א יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ׃
וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים וְגוֹ׳. טַעַם הַדָּבָר לִהְיוֹתָם מִקֹּדֶם מְשֻׁלָּלִים מִבְּחִינַת הָרַע וּכְלָלוּתָם קֹדֶשׁ, הָיוּ דּוֹמוֹת בָּהֶם פָּנִים שֶׁלְּמַטָּה כְּפָנִים שֶׁל מַעְלָה, כִּי בְּחִינַת הָרַע שֶׁנִּדְבְּקָה בָּאָדָם הִיא אֲשֶׁר תַּבְדִּיל בַּחֵלֶק שֶׁלְּמַטָּה בָּאָדָם, כִּי שָׁם קָנָה הָרַע מְקוֹמוֹ. וְזֶה לְךָ הָאוֹת – אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תְּסוֹבְבֵהוּ הַקְּלִפָּה בָּעָרְלָה, וְצִוָּה ה׳ לִכְרוֹת אוֹתָהּ. הִנְּךָ רוֹאֶה כִּי שָׁם הִרְגִּיעָה שֵׁדָה. וְתִמְצָא כִּי כָל תַּאֲווֹת הָרְשָׁעִים הַנּוֹאֲפִים תִּבְעַר בַּמָּקוֹם הַהוּא, וְגָזַר ה׳ לְכַסּוֹת הַתִּיעוּב. וְתִמְצָא שֶׁאָסְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה יג.) לְהַנִּיחַ יָדוֹ וְכוּ׳, וְאָמְרוּ (שבת קח:) יָד לָאַמָּה תִּקָּצֵץ, כִּי יַבְעִיר אֵשׁ זָרָה וּתְאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח, וְזֶה לֹא הָיָה קֹדֶם לָכֵן. וְיֵשׁ לָנוּ לִבְחֹן הַדָּבָר מִמַּה שֶׁרָאִינוּ בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁאָמַר (בראשית כד:ב) לָעֶבֶד: ״שִׂים נָא יָדְךָ״ וְגוֹ׳. הַטַּעַם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר) כִּי אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לֹא הָיָה כָּל כָּךְ בְּהַשְׁוָאָה עִם כָּל הַנִּבְרָאִים בִּבְחִינָה זוֹ, כִּי הִרְחִיק הַתִּיעוּב. וַהֲגַם שֶׁלֹּא הוּרְחַק בְּהֶחְלֵט וְהַמִּיתָה מוֹכַחַת, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים לֹא הָיָה הַתִּיעוּב כָּל כָּךְ, וּבְרִית קֹדֶשׁ שֶׁבִּבְשָׂרוֹ תַּמָּה הָיְתָה, נְקִיָּה הָיְתָה. וּלְדֶרֶךְ זֶה יְדֻיַּק הַכָּתוּב עַל נָכוֹן אָמְרוֹ וְלֹא יִתְבּוֹשָׁשׁוּ, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְלֹא נִתְבַּיְּשׁוּ״, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁהָיוּ עֲרוּמִּים לֹא יִתְבּוֹשָׁשׁוּ, פֵּרוּשׁ, הַתּוֹרָה מַגֶּדֶת עֲלֵיהֶם שֶׁאֵין לָהֶם דָּבָר שֶׁיִּתְבַּיְּשׁוּ מִמֶּנּוּ, וְהָבֵן. וְהִגִּיד הַכָּתוּב מִי גָּרַם בְּחִינַת הָעֶרְוָה לְהַבְדִּיל בָּאָדָם חֶצְיוֹ שֶׁל מַטָּה, וְאָמַר ״וְהַנָּחָשׁ״ וְגוֹ׳ וּמִזֶּה נִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וְכוּ׳:
בראשית ו:ג · פירוש ב
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה׃
וּפֵרוּשׁ רוּחִי הוּא שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹד נֶחְשָׁב הָאָדָם לְהַדְרָגָה זוֹ. וְתִמְצָא כִּי כְּפִי מַעֲשָׂיו מַרְחִיק הַדְרָגָתוֹ מַטָּה מַטָּה, שֶׁבִּתְחִלָּה הָיָה ה׳ מוֹכִיחַ לָאָדָם עַל פָּנָיו וְנִמְצָאִים הַנִּבְרָאִים כֻּלָּם בְּמַדְרֵגַת נְבִיאִים, וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם פֵּרוּשׁ נִתְחַלֵּל אוֹ נַעֲשָׂה חֻלִּין הֻבְדַּל מֵהַדְרָגַת נָבִיא, וּבְהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁהֶחְזִירוּ הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ, וּמִשֶּׁחָרַב הַמָּעוֹן נִסְתַּם חָזוֹן וְנִשְׁאֲרָה בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וּכְשֶׁנִּסְתַּתְּמוּ עֵינֵי יִשְׂרָאֵל אֵין אִתָּנוּ מַשִּׂיג רֵיחַ הַקֹּדֶשׁ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְזוֹ הִיא צָרַת בֵּית יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה הַצְּמֵאִים לְהָרִיחַ רֵיחַ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּתְחִי רוּחֵנוּ. וּתְחִלַּת קְלָלָה זוֹ הִתְחִילָה מִדּוֹר הַמַּבּוּל. וְנָתַן ה׳ טַעַם לְדָבָר זֶה בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר פֵּרוּשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁהוֹסִיף לְהַתְעִיב בְּתִעוּב מֻסְרָח בַּעֲוֹן הַנִּאוּף הוּא בָּשָׂר כָּאָמוּר בָּעִנְיָן, וַה׳ שׂוֹנֵא זִמָּה וּמָאַס מִדַּבֵּר אֵלָיו.
בראשית ו:יא · פירוש ג
וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃
חָמָס, פֵּרוּשׁ: חָמָס הוּא כְּלָלוּת הָרֶשַׁע – בּוֹ גָּזֵל, בּוֹ גִּלּוּי עֲרָיוֹת, בּוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים, בּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, וּכְמוֹ שֶׁהוֹכִיחוּ רַזַ״ל (בראשית רבה לא) מֵהַכְּתוּבִים, יְעֻיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם. וַהֲגַם שֶׁמִּדָּתוֹ יִתְבָּרַךְ לִהְיוֹת נוֹשֵׂא עָוֹן עַד עֵת בֹּא דְּבַר מִשְׁפָּט, הַדּוֹר הַהוּא גָּדוֹל עֲוֹנָם מִנְּשׂוֹא בְּמִדַּת נוֹשֵׂא עָוֹן, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית ד:יג) קַיִן: ״גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא״. אוֹ יֹאמַר וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ – הֵם מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וּמִצַּד זֶה נִתְמַלְּאָה הָאָרֶץ מְקַטְרְגִים הַמִּתְיַחֲסִים בְּשֵׁם חָמָס, וְהוּא שֶׁהוֹדִיעַ הַכָּתוּב לְנֹחַ בְּאָמְרוֹ ״קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי״, פֵּרוּשׁ: אוֹתָם הַמְקַטְרְגִים שֶׁנִּבְרְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ שֶׁנִּקְרָא קֵץ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר (חלק א׳ ס״ג), בָּא לְפָנַי וְקוֹבֵל לְמַהֵר לְאַבְּדָם. וְטַעַם הוֹדָעַת כָּל הַכְּתוּבִים הוּא לוֹמַר כִּי זוּלַת זֶה הָיָה ה׳ מַאֲרִיךְ אַפּוֹ זְמַן מָה, וַהֲגַם שֶׁאָמַר בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת (בראשית ו:ז) ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם״ וְגוֹ׳, עִם כָּל זֶה יִנָּחֵם ה׳ עַל הָרָעָה וְהָיָה מַאֲרִיךְ אַפּוֹ, אֶלָּא לְצַד הַפְלָגַת הַמַּשְׁחִית, וְהוּא אָמְרוֹ וַיַּרְא אֱלֹהִים וְגוֹ׳ וְהִנֵּה נִשְׁחֲתָה בְּהַפְלָגָה, לְטַעַם זֶה מִהֵר ה׳ לוֹמַר לְנֹחַ ״עֲשֵׂה לְךָ״ וְגוֹ׳. וְטַעַם שֶׁהִזְכִּיר בְּפָרָשָׁה זוֹ שֵׁם אֱלֹהִים – הֶרְאָה כִּי גַּם מִדַּת רַחֲמִים נִתְהַפְּכָה לְמִדַּת הַדִּין לְצַד מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים.
בראשית ו:יג · פירוש א
וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כׇּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים וְגוֹ׳ כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס וְגוֹ׳. וְאִם תֹּאמַר, בִּשְׁלָמָא אִם נְפָרֵשׁ אָמְרוֹ חָמָס כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ מֵרַבּוֹתֵינוּ (בראשית רבה פל״א) שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וְכוּ׳, יֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר, אֲבָל לְהָאוֹמֵר שֶׁהוּא חָמָס מַמָּשׁ שֶׁהוּא הַגֶּזֶל, לָמָּה נֶעֶנְשׁוּ הַנִּגְזָלִים כַּגּוֹזְלִים? הֲגַם שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר שֶׁכֻּלָּן הָיוּ גּוֹזְלִים, כָּל אֶחָד כְּפִי שֶׁיֵּשׁ יְכָלְתּוֹ מִמְּשֻׁלָּל יְכֹלֶת.
בראשית ו:יג · פירוש ב
וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כׇּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃
עִם כָּל זֶה יִתְבָּאֵר הַדָּבָר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם (ויקרא רבה כג:ט) שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: בְּמָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא זְנוּת וְכוּ׳ וְהוֹרֶגֶת טוֹבִים וְרָעִים, עַד כָּאן. וּלְפִי הַדְּבָרִים יְכַוֵּן הַכָּתוּב לְתָרֵץ קֻשְׁיָתֵנוּ, שֶׁהֲגַם שֶׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּין עַל הַגֶּזֶל, עִם כָּל זֶה כֵּיוָן שֶׁבְּאוֹתָן עֲבֵרוֹת שֶׁנִּדּוֹנוּ עֲלֵיהֶם הָיָה זְנוּת, נֶהֶרְגוּ גַּם אוֹתָן שֶׁלֹּא הָיוּ גּוֹזְלִים. וְאִם תֹּאמַר וְלָמָּה לֹא מָחֲלוּ זֶה לָזֶה וְלֹא יֵחָתֵם דִּינָם? וְאוּלַי כִּי ה׳ לֹא רָצָה לְגַלּוֹת סוֹד זֶה אֶלָּא לְנֹחַ וְלֹא לִבְנֵי דּוֹרוֹ, וְנֹחַ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר הַדָּבָר כִּי כָל מַה שֶׁאֵינוֹ בֶּאֱמוֹר הוּא בְּבַל תֹּאמַר (יומא ד:). וְטַעַם כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יָחוּשׁוּ עַל הַדָּבָר, אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁיָּדְעוּ וְלֹא חָשׁוּ לוֹ, וְזֶה דּוֹחַק קְצָת כִּי לָמָּה לֹא יְתַקְּנוּ תַּקָּנָה שֶׁאֵין בָּהּ חֶסְרוֹן דָּבָר. וְהָעִקָּר הוּא שֶׁהֲגַם שֶׁיִּמְחֲלוּ לֹא יוֹעִילוּ, כֵּיוָן שֶׁהָיָה בָּהֶם דִּין גֶּזֶל וְחַיָּבִים מִיתָה הֵם עָלָיו, וְאֵינוֹ בְּדִין מְחִילָה בְּשׁוּם אֹפֶן. וְלֹא יִקְשֶׁה לְךָ מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה לְמַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שֶׁלֹּא הָיָה חִיּוּב מִיתָה, אֵין כַּוָּנָתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹשִׂים מֵהַגֶּזֶל זוּלַת זֶה, אֶלָּא שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים כָּל אָפְנֵי חָמָס וּכְשֶׁהָיָה מִזְדַּמֵּן לְיָדָם מְצִיאוּת שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִגְזוֹל הָיָה מְרַמִּים כַּסֵּדֶר הָאָמוּר, וְהָיוּ מִתְקַבְּצִים אֲלָפִים מֵהֶם לִגְזוֹל קֻפָּה שֶׁל תּוּרְמוּסִים.
בראשית ח:ז · פירוש ג
וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃
וְעוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קח:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, תְּשׁוּבָה נִצַּחַת הֱשִׁיבַתּוּ עוֹרֵב לְנֹחַ. אָמַר לוֹ: רַבְּךָ שְׂנָאַנִי וְאַתָּה שְׂנֵאתַנִי, רַבְּךָ שְׂנָאַנִי – ״מִכָּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וְגוֹ׳ שִׁבְעָה שִׁבְעָה״, וְאַתָּה שְׂנֵאתַנִי – הִנַּחְתָּ מִין שִׁבְעָה וְשָׁלַחְתָּ מִמִּין שְׁנַיִם. אִלְמָלֵא פּוֹגֵעַ בִּי שַׂר חַמָּה אוֹ שַׂר צִנָּה, לֹא נִמְצָא הָעוֹלָם חָסֵר בְּרִיָּה אַחַת, אוֹ שֶׁמָּא לְאִשְׁתִּי אַתָּה צָרִיךְ? אָמַר לוֹ: רָשָׁע, בַּמּוּתָּר נֶאֱסַר לִי, בַּנֶּאֱסַר לִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. הִנֵּה לְפִי מִדְרָשׁ זֶה לֹא רָצָה הָרָשָׁע לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּת שֶׁמָּא יִפְגְּעֶנּוּ שַׂר שֶׁל צִנָּה וְכוּ׳, אוֹ לְצַד שֶׁחֲשָׁדוֹ לְנֹחַ בְּזוּגָתוֹ, וְלָזֶה הֻצְרַךְ נֹחַ לִשְׁלֹחַ הַיּוֹנָה. וְזֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב וַיְשַׁלַּח אֶת הָעוֹרֵב וְלֹא רָצָה לָלֶכֶת אֶלָּא הָיָה יוֹצֵא וָשׁוֹב, וּמִזֶּה יָדַע נֹחַ כִּי עֲדַיִן הַמַּיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, אֲבָל לֹא יָדַע אִם קַלּוּ אוֹ לֹא, שֶׁאֵין רְאָיָה מֵעוֹרֵב כִּי אֵינוֹ זָז מִמְּקוֹמוֹ. לָזֶה שָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה לָדַעַת פְּרָט זֶה הֲקַלּוּ הַמַּיִם, וְלָזֶה הֻצְרַךְ לוֹמַר הֲקַלּוּ הַמַּיִם בִּשְׁלִיחוּת הַיּוֹנָה, לוֹמַר כִּי לִפְרָט זֶה הֻצְרַךְ לְשָׁלְחָהּ, וְהָבֵן.
בראשית ח:ז · פירוש ד
וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃
וּפֵרוּשׁ דִּבְרֵי הַמַּאֲמָר הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי הָעוֹרֵב בָּא בְּטַעֲנָה עַל דֶּרֶךְ מַאֲמַר הַנָּבִיא (תהילים ס״ט:כ״ז): ״אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ״, פֵּרוּשׁ כִּי מִן הָרָאוּי לְרַחֵם עַל הַמֻּכֶּה וּמְעֻנֶּה וְהֵם הוֹסִיפוּ לִרְדֹּף, וְזֶה הוּא טַעֲנַת הָעוֹרֵב בְּאָמְרוֹ: רַבְּךָ שְׂנָאַנִי שֶׁהִמְעִיט לְקִיחַת מִינִי וְאַתָּה הוֹסַפְתָּ לְשִׂנְאָה, שֶׁאִם הָיָה פּוֹגֵעַ וְכוּ׳ נִמְצָא הָעוֹלָם וְכוּ׳ וַהֲרֵי אַתָּה מִתְנַהֵג בְּאַכְזָרִיּוּת. אוֹ לִכְשֶׁנֹּאמַר כִּי לֹא בְּאַכְזָרִיּוּת עָשִׂיתָ, יֵשׁ לָדוּן בְּךָ בְּהֶכְרֵחַ טַעַם אַחֵר וְהוּא שֶׁמָּא לְאִשְׁתִּי וְכוּ׳, פֵּרוּשׁ הֲגַם שֶׁהִיא פְּחוּתָה בְּמַדְרֵגָה, שֶׁמָּא לְצַד שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלֶיךָ אִשְׁתְּךָ חָשַׁבְתָּ כִּי לֹא נֶאֶסְרָה אֶלָּא אִשְׁתְּךָ וְלֹא זוּלָתָהּ וְהֻצְרַכְתָּ לִנְקֵבָתִי. וְאֵין קֻשְׁיָא מַה נִשְׁתַּנֵּית אִשְׁתּוֹ מִכֻּלָּן, כִּי בְּכָל אַחַת יֶשְׁנָהּ לִשְׁאֵלָה זוֹ.
בראשית ח:טז · פירוש א
צֵ֖א מִן־הַתֵּבָ֑ה אַתָּ֕ה וְאִשְׁתְּךָ֛ וּבָנֶ֥יךָ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃
צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן לְהַתִּיר לוֹ דָּבָר שֶׁאָסַר לוֹ בְּעֵת כְּנִיסָתוֹ לַתֵּבָה, וְגַם בִּשְׁאָר מִינֵי נִבְרָאִים צִוָּה ה׳ לָהֶם וְשָׁרְצוּ וְרָבוּ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר צֵא וְגוֹ׳ וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר יִחוּד הַזְּכָרִים וְהַנְּקֵבוֹת, לוֹמַר שֶׁכָּל עוֹד שֶׁהֵם בַּתֵּבָה, הֲגַם שֶׁשָּׁלְמוּ יְמֵי הַצָּרָה, הֵם בְּאִסּוּר הַזִּוּוּג עַד אַחַר יְצִיאָה. וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב אַחַר זֶה: ״וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ״ וְגוֹ׳ – זְכָרִים לְבַד וּנְקֵבוֹת לְבַד עַד זְמַן הַיְּצִיאָה, שֶׁדִּיֵּק דִּבְרֵי ה׳ כְּמוֹ שֶׁדִּיַּקְנוּ. גַּם מִמּוֹצָא דָּבָר אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי שָׁמְרוּ מִצְוַת ה׳ וְהָיוּ פְּרוּשִׁים מִנְּשׁוֹתֵיהֶם כִּדְבַר מֶלֶךְ כָּל זְמַן הֱיוֹתָם בַּתֵּבָה עַד שֶׁיָּצְאוּ, וְהוּא אָמְרוֹ וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו הֲרֵי זֶה מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע שֶׁעַד זְמַן הַיְּצִיאָה הֵם פְּרוּשִׁים, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפָסוּק (בראשית ט:ז) ״וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ״:
בראשית ט:ז · פירוש ב
וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ׃ {ס}
וְדִקְדֵּק לוֹמַר וְאַתֶּם בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, לוֹמַר לְצַד שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לָכֶם שֶׁלֹּא יִכָּרֵת עוֹד כָּל בָּשָׂר, גַּם אַתֶּם תְּקַבְּלוּ לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת. וּמֵעַתָּה תְּנַאי הוּא הַדָּבָר, וּלְפִי זֶה יְדוּיַּק עַל נָכוֹן מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה יג.) שֶׁאָמְרוּ: כָּל הָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין כְּאִלּוּ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, עַד כָּאן. פֵּרוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁשְּׁבוּעַת ה׳ שֶׁלֹּא יִכָּרֵת וְגוֹ׳ הָיְתָה בִּתְנַאי שֶׁיְּקַבְּלוּ לִפְרוֹת וְכוּ׳, כְּפִי זֶה הַמַּשְׁחִית זַרְעוֹ בִּטֵּל הַתְּנַאי וּכְאִלּוּ מֵבִיא מַבּוּל וְכוּ׳, וְהָבֵן:
בראשית טז:ה · פירוש ו
וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֮ חֲמָסִ֣י עָלֶ֒יךָ֒ אָנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט יְהֹוָ֖ה בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיׄךָ׃
וְאַבְרָהָם הוֹדָה לִדְבָרֶיהָ שֶׁהַדִּין עִמָּהּ בְּטַעֲנָתָהּ, וְיֵשׁ בָּזֶה שְׁנֵי דְּרָכִים. הָאֶחָד, אֶפְשָׁר שֶׁאַבְרָהָם כְּמוֹ כֵן הָיָה דַּעְתּוֹ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וַאֲפִלּוּ הָכֵי בָּא עָלֶיהָ לְטַעַם אֲשֶׁר אֲבָאֵר. אוֹ לֹא חָשַׁב כֵּן מִתְּחִלָּה וְדַעְתּוֹ הָיְתָה כִּי לְשֵׁם אִישׁוּת בָּעַל וּמְשֻׁחְרֶרֶת הִיא, כִּי לֹא חָשַׁב שֶׁנִּתְכַּוְּנָה שָׂרָה לְמַה שֶׁגִּלְּתָה דַּעְתָּהּ עַתָּה, וְאִלּוּ חָשַׁב כֵּן אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה בָּא עָלֶיהָ מִדִּין (דברים כג:יח) ״לֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ״, וְכֵן תִּמְצָא שֶׁבְּמֶשֶׁךְ י״ד שָׁנָה מִשֶּׁנּוֹלַד יִשְׁמָעֵאל עַד שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק לֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ.
בראשית יח:כ · פירוש א
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד׃
וַיֹּאמֶר ה׳ זַעֲקַת וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ כִּי, וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר זַעֲקַת סְדוֹם רָבָּה וְגוֹ׳ וְחַטָּאתָם כָּבְדָה. גַּם כֶּפֶל אָמְרוֹ ״זַעֲקַת״ ״וְחַטָּאתָם״ וְאֵין זְעָקָה אֶלָּא מֵהַחֵטְא. גַּם אָמְרוֹ כָבְדָה מְאֹד, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁבַּזְּמַן הַהוּא כָּל הָאֻמּוֹת גַּם כֵּן מַכְעִיסִים הָיוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם, אֶלָּא שֶׁאֵלּוּ הִפְלִיאוּ לַעֲשׂוֹת, וְלָזֶה אָמַר כִּי רָבָּה פֵּרוּשׁ: טַעַם הַקְפָּדָתִי לֹא לְצַד כִּי הֵם לְבַד עָלְתָה זַעֲקָתָם לְפָנַי אֶלָּא כִּי רַבָּה זַעֲקָתָם מִכָּל הָאֻמּוֹת. וְכָפַל ״זַעֲקָתָם״ ״וְחַטָּאתָם״ כְּנֶגֶד שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת: הָאַחַת שֶׁהָיוּ רָעִים לַבְּרִיּוֹת וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קט:) וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁל רִיבָה, וְהַשְּׁנִיָּה רָעִים לַשָּׁמַיִם וּכְמוֹ שֶׁגִּלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁרָצוּ אַחַר מִשְׁכַּב זָכוּר עִם הַמַּלְאָכִים שֶׁבִּדְמוּת אֲנָשִׁים, וְהֻצְרַךְ ה׳ לְהוֹדִיעוֹ הַפְלָגַת רִשְׁעָם לֶהֱיוֹתָם מַעֲשֵׂה יָדָיו.
בראשית כו:ח · פירוש א
וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃
מְצַחֵק אֵת רִבְקָה. פֵּירוּשׁ: מַעֲשֵׂה חִבָּה הַנַּעֲשֵׂית בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר (בראשית רבה סד,ה) ״מְצַחֵק״ מְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ, אוּלַי שֶׁהָיָה בְּאֶחָד מֵהַדְּרָכִים שֶׁמֻּתָּר אֲפִילּוּ בַּיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר לִרְפוּאָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם (הלכות דעות פרק ד׳), אוֹ כַּמַּעֲשֶׂה שֶׁהוּבָא בַּשַּׁ״ס (כתובות דף סה) דְּבֵיתְהוּ דְּאַבַּיֵּי דְּגַלֵּית וְכוּ׳ וְאָזַל רָבָא וְכוּ׳, כִּי הַצַּדִּיקִים יָחוּשׁוּ לְדוֹמֶה דְּדוֹמֶה דְּכִיעוּר לְבַל יִכָּשְׁלוּ בוֹ.
בראשית כו:יא · פירוש א
וַיְצַ֣ו אֲבִימֶ֔לֶךְ אֶת־כׇּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃
מוֹת יוּמָת. פֵּרוּשׁ: ״מוֹת״ בִּידֵי שָׁמַיִם, ״יוּמָת״ בִּידֵי אָדָם. וְדִקְדֵּק לוֹמַר הַנֹּגֵעַ, לוֹמַר אֲפִילוּ בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינוֹ נֶהֱרָג עַל אֵשֶׁת אִישׁ דִּבְנֵי נֹחַ, יֵהָרֵג עַל זֹאת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּמַעֲשֵׂה שָׂרָה בְּפָרָשַׁת וַיֵּרָא (בראשית כ:ד).
בראשית לד:ז · פירוש א
וּבְנֵ֨י יַעֲקֹ֜ב בָּ֤אוּ מִן־הַשָּׂדֶה֙ כְּשׇׁמְעָ֔ם וַיִּֽתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹ֑ד כִּֽי־נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְיִשְׂרָאֵ֗ל לִשְׁכַּב֙ אֶת־בַּֽת־יַעֲקֹ֔ב וְכֵ֖ן לֹ֥א יֵעָשֶֽׂה׃
וַיִּתְעַצְּבוּ וְגוֹ׳ כִּי נְבָלָה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כִּי יֵשׁ בְּמַעֲשֶׂה זֶה שְׁנֵי דִּבְרֵי כִּעוּר: הָאֶחָד הוּא אֲפִלּוּ אִם הָיָה לוֹקֵחַ אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה כְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, אַף עַל פִּי כֵן הוּא חֶרְפָּה לָהֶם לָתֵת בִּתָּם לְאִישׁ טָמֵא, וְהוּא אָמְרוֹ אַחַר כָּךְ כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב, וּכְנֶגֶד פְּרָט זֶה אָמַר וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים. וְהַשֵּׁנִי הוּא לְצַד עֲשׂוֹת הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ זֶה, שֶׁאֲפִלּוּ בֵּין הָעַמִּים הַדּוֹמִים בְּגֶדֶר הַפְּחִיתוּת הוּא דָּבָר מְגֻנֶּה, וְהוּא אָמְרוֹ וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה, פֵּרוּשׁ אֲפִלּוּ בֵּין הָאֻמּוֹת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פ:ו) שֶׁגָּדְרוּ עַצְמָן הָאֻמּוֹת מִן הָעֲרָיוֹת. וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר וַיִּחַר לָהֶם, אֵיךְ עָשָׂה דָּבָר שֶׁאֲפִלּוּ בֵּינֵיהֶם בִּלְתִּי הָגוּן הוּא:
בראשית לד:ח · פירוש א
וַיְדַבֵּ֥ר חֲמ֖וֹר אִתָּ֣ם לֵאמֹ֑ר שְׁכֶ֣ם בְּנִ֗י חָֽשְׁקָ֤ה נַפְשׁוֹ֙ בְּבִתְּכֶ֔ם תְּנ֨וּ נָ֥א אֹתָ֛הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃
וַיְדַבֵּר חֲמוֹר וְגוֹ׳. אָמְרוֹ לֵאמֹר, אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהוּא מוּכָן לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט כָּתוּב דִּין מְאַנֵּס הַבְּתוּלָה לָתֵת קְנָס צַעַר בֹּשֶׁת וּפְגָם, גַּם הוּא מוּכָן לְקַחְתָּהּ לְאִשָּׁה אִם יִרְצוּ אָבִיהָ וְאַחֶיהָ, וְהוּא אָמְרוֹ תְּנוּ וְגוֹ׳:
בראשית לד:ח · פירוש ב
וַיְדַבֵּ֥ר חֲמ֖וֹר אִתָּ֣ם לֵאמֹ֑ר שְׁכֶ֣ם בְּנִ֗י חָֽשְׁקָ֤ה נַפְשׁוֹ֙ בְּבִתְּכֶ֔ם תְּנ֨וּ נָ֥א אֹתָ֛הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃
אוֹ יֹאמַר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִפְטוֹר עַצְמוֹ מֵהַקְּנָס, כְּדִתְנַן (כתובות מא.) הָאוֹמֵר ״אָנַסְתִּי, פִּתִּיתִי בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״ – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם הַקְּנָס עַל פִּי עַצְמוֹ, עַד כָּאן, לָזֶה אָמַר לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כִּי שְׁכֶם מוֹדֶה מֵעַצְמוֹ וְאוֹמֵר שֶׁשָּׁכַב עִם דִּינָה, וּבָזֶה פָּטוּר מֵחִיּוּב הַקָּצוּב שֶׁהוּא קְנָס בֵּין בִּמְפַתֶּה בֵּין בְּאוֹנֵס. וְאֵין לְפָרֵשׁ כִּי חֲמוֹר הוּא מֵעִיד עַל שְׁכֶם, כִּי בְּדִין בְּנֵי נֹחַ יִתְחַיֵּב הַבֵּן בְּעֵדוּת אָבִיו (רמב״ם הלכות מלכים ט:יד).
בראשית לד:כה · פירוש ג
וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיוֹתָ֣ם כֹּֽאֲבִ֗ים וַיִּקְח֣וּ שְׁנֵֽי־בְנֵי־יַ֠עֲקֹ֠ב שִׁמְע֨וֹן וְלֵוִ֜י אֲחֵ֤י דִינָה֙ אִ֣ישׁ חַרְבּ֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ עַל־הָעִ֖יר בֶּ֑טַח וַיַּֽהַרְג֖וּ כׇּל־זָכָֽר׃
עוֹד טַעַם שֶׁהָרְגוּ כָּל בְּנֵי הָעִיר, לְצַד שֶׁהֵם הָיוּ בְּעֵזֶר שְׁכֶם לִגְזוֹל דִּינָה, וּבְנֵי נֹחַ מְחֻיָּבִים מִיתָה עַל הַגָּזֵל, אֲבָל עַל הָעֲרָיוֹת אֵין חִיּוּב כִּי דִינָה לֹא הָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ.
בראשית לד:לא · פירוש ב
וַיֹּאמְר֑וּ הַכְזוֹנָ֕ה יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־אֲחוֹתֵֽנוּ׃ {פ}
וְאוּלַי שֶׁיְּכַוְּנוּ לוֹמַר כִּי לֹא יָחוּשׁ עַל הַדָּבָר, כִּי לֹא יַרְעִישׁוּ אֶלָּא אִם הָיוּ הוֹרְגִים בְּלֹא סִבָּה, אֲבָל הֲרִיגָה זוֹ לְסִבָּה רְאוּיָה הָיְתָה, שֶׁלָּקַח אֲחוֹתֵנוּ בְּעַל כָּרְחָהּ וַעֲשָׂאָהּ זוֹנָה, וְהוּא אָמְרָם ״הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ״. וְאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁחַיָּב עַל הַזְּנוּת, שֶׁהֲרֵי פְּנוּיָה הָיְתָה, וּבֶן נֹחַ אֵינוֹ מְצֻוֶּה אֶלָּא עַל אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְזָכָר וּבְהֵמָה חַיָּה וְעוֹף וַאֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ.
בראשית לז:ב · פירוש ה
אֵ֣לֶּה ׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם׃
עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לו:) רָאוּי הָיָה יוֹסֵף לְהַעֲמִיד י״ב שְׁבָטִים כְּיַעֲקֹב, אֶלָּא עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה פּוֹטִיפַר ״וַיָּפֹזּוּ זְרוֹעֵי יָדָיו״ – עֲשָׂרָה הֵמָּה הַצַּדִּיקִים יָצְאוּ מֵעֲשָׂרָה אֶצְבְּעוֹתָיו, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ לוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם – אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, וְהוּא שֶׁרָמַז כָּאן בְּאָמְרוֹ אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת וְגוֹ׳, פָּסַל פְּרָט אֶחָד מֵהַי״ב שֶׁלֹּא הָיוּ בָּעוֹלָם מֵהַטַּעַם הַנִּזְכָּר.
בראשית לז:ב · פירוש י
אֵ֣לֶּה ׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם׃
אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הָיָה רוֹעֶה אֶת אֶחָיו בְּעִנְיַן הַצֹּאן, פֵּרוּשׁ בְּדֶרֶךְ אֲכִילַת צֹאן. וְאָמְרוֹ וְהוּא נַעַר פֵּרוּשׁ מִזְּמַן הֱיוֹתוֹ נַעַר וְהוּא מִתְגּוֹרֵר וּמִתְחַבֵּר עִם בְּנֵי בִלְהָה. וְאָמְרוֹ נְשֵׁי אָבִיו פֵּרוּשׁ לְחָשְׁבָם בְּגֶדֶר נְשֵׁי אָבִיו בְּאֵין הֶפְרֵשׁ מִמֶּנּוּ אֲלֵיהֶם, וּבָזֶה לֹא קָשֶׁה שֶׁקּוֹרֵא אוֹתוֹ נַעַר וְהוּא בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה כִּי חוֹזֵר אֶל זְמַן הַקּוֹדֵם. וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה לָמֵד מֵאָמְרוֹ רוֹעֶה אֶת אֶחָיו בְּדִין הַצֹּאן – הָא לָמַדְתָּ שֶׁנֶּחְשְׁדוּ אֶצְלוֹ בִּפְרָט זֶה, וּמֵאָמְרוֹ ״אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְגוֹ׳ נְשֵׁי אָבִיו״ – הָא לָמַדְתָּ כִּי הוּא הָיָה חוֹשֵׁב כֵּן וְלֹא זוּלָתוֹ. וּמֵעַתָּה כְּשֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם״ הוּא עַל פְּרָטִים הַנִּרְמָזִים בְּסָמוּךְ, וְהוּא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּרוּחַ קָדְשָׁם שֶׁאָמַר עֲלֵיהֶם שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים אֵבֶר מִן הַחַי, וְהוּא הַנִּרְמָז בַּצֹּאן, וְגַם אָמְרָם שֶׁהָיוּ מְזַלְזְלִים בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת, הוּא הַנִּרְמָז בְּאָמְרוֹ ״נְשֵׁי אָבִיו״, כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתָיו מַחְשְׁבוֹתָם, וּמִזֶּה יָצָא לָהֶם לְזַלְזֵל בָּהֶם. וְאוּלַי כִּי גַּם מִטַּעַם זֶה יָצָא חֲשַׁד עֲרָיוֹת כְּשֶׁיִּהְיוּ נֶחְשָׁבִים בְּעֵינֵיהֶם כִּשְׁפָחוֹת וְלֹא בְּמַדְרֵגַת נָשִׁים, וְחָשַׁב יוֹסֵף כִּי כַּוָּנָתָם שֶׁל הָאַחִים כְּדַעַת הָרַמְבַּ״ם (הלכות עבדים פרק ט) בְּדִין הַבָּא עַל שִׁפְחָתוֹ סְתָם, שֶׁהַוָּלָד עֶבֶד עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ בְּפֵרוּשׁ שֶׁבָּא עָלֶיהָ לְשֵׁם אִישׁוּת. וּמֵעַתָּה כְּשֶׁאֶחָיו מְזַלְזְלִים בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת גִּלּוּ דַעְתָּם כִּי מִן הַסְּתָם הַוָּלָד עֶבֶד, וְהַשְּׁפָחוֹת אֵין לָהֶם מִשְׁפַּט אֵשֶׁת אָב אֶלָּא כִּמְפֻתַּת אָבִיו וַאֲנוּסָתוֹ שֶׁהָיוּ מֻתָּרוֹת לָהֶם לְהִזָּקֵק לָהֶם, וַחֲשָׁדָם שֶׁיִּשְׁכְּבוּ הָאֲנָשִׁים עִמָּהֶם וְאֵין רַע לִסְבָרָתָם. וְלִסְבָרַת יוֹסֵף אִיפַּסְקָא הֲלָכָה כְּדַעַת הָרִי״ף (פרק ב דיבמות) שֶׁהַבּוֹעֵל סְתָם עֲשָׂאָהּ בַּת חוֹרִין וְהַוָּלָד כָּשֵׁר, וְדִין נְשֵׁי אָבִיו לָהֶם. וְעַל פְּרָט זֶה גַּם כֵּן נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ דִּבָּתָם רָעָה, וְנֶעֱנַשׁ יוֹסֵף עַל הַדָּבָר אֵיךְ יַחְשֹׁב בַּצַּדִּיקִים שֶׁיִּטְעוּ בַּדָּבָר, שֶׁהֲלֹא גַּם לְדַעַת הָרַמְבַּ״ם יוֹדֶה בְּאָדָם צַדִּיק כְּיַעֲקֹב כִּי מִן הַסְּתָם לְשֵׁם אִישׁוּת בָּעַל. וְעוֹד שֶׁבְּפֵרוּשׁ אִתְּמַר (תרגום יונתן בן עוזיאל ויצא ל:ד) כְּשֶׁנְּתָנוּם רָחֵל וְלֵאָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ בְּחֶזְקַת מְשֻׁחְרָרִים נְתָנוּם, וּמִן הַסְּתָם יָדְעוּ הַשְּׁבָטִים בַּדָּבָר.
בראשית לז:ב · פירוש יא
אֵ֣לֶּה ׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם׃
וְטַעַם שֶׁמָּצִינוּ הַשְּׁבָטִים שֶׁהָיוּ יַחַד בְּעֵצָה אַחַת בִּמְכִירַת יוֹסֵף, וּבִכְלָלָם הָיוּ גַּם בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת. אוּלַי שֶׁגַּם בָּהֶם דִּבֵּר פְּרָט אִסּוּר אֵבֶר מִן הַחַי. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁנָּשְׂאוּ פָנִים לְשִׁשָּׁה בְּנֵי הַגְּבִירָה וְהִסְכִּימוּ לַעֲצָתָם בִּמְכִירָתוֹ, הֲגַם שֶׁהָיָה לִבָּם שָׁלֵם עִמּוֹ.
בראשית לח:כד · פירוש א
וַיְהִ֣י ׀ כְּמִשְׁלֹ֣שׁ חֳדָשִׁ֗ים וַיֻּגַּ֨ד לִֽיהוּדָ֤ה לֵאמֹר֙ זָֽנְתָה֙ תָּמָ֣ר כַּלָּתֶ֔ךָ וְגַ֛ם הִנֵּ֥ה הָרָ֖ה לִזְנוּנִ֑ים וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֔ה הוֹצִיא֖וּהָ וְתִשָּׂרֵֽף׃
הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף. הַטַּעַם מִשּׁוּם דְּבֵית דִּין שֶׁל שֵׁם גָּזְרוּ עַל זְנוּת עִם הָאֻמּוֹת, כְּאָמְרָם (עבודה זרה לו:), וּמַשְׁמַע אֲפִלּוּ אֵין שָׁם אִסּוּר עֶרְוָה לֹא הָאֲסוּרָה לִבְנֵי נֹחַ וְלֹא הָאֲסוּרָה לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי כֵן גָּזְרוּ עָלֶיהָ. וְאוּלַי כִּי מָסֹרֶת הָיְתָה בְּיָדָם לִגְזֹר גְּזֵרוֹת וְלַהֲרֹג הָעוֹבֵר עַל הַגְּזֵרָה. וְלָזֶה כְּשֶׁיָּדַע כִּי עִמּוֹ הָיוּ הַדְּבָרִים נִפְטְרָה, כִּי הַגְּזֵרָה הָיְתָה עַל זְנוּת גּוֹי דַּוְקָא. וְאֵין בָּהּ גַּם כֵּן אִסּוּר עֶרְוָה כִּי כַּלָּתוֹ מֻתֶּרֶת לְבֶן נֹחַ. וּלְפִי דִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ (סוטה י:) ״וְלֹא יָסַף לְדַעְתָּהּ״ שֶׁלֹּא פָּסַק מִמֶּנָּה עוֹד, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי הָאָב הָיָה מְיַבֵּם לְכַלָּתוֹ.
בראשית לט:ט · פירוש א
אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֮ מִמֶּ֒נִּי֒ וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֙נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־אוֹתָ֖ךְ בַּאֲשֶׁ֣ר אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים׃
בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ. פֵּרוּשׁ, לֹא שֶׁחָשַׂךְ אוֹתָךְ מִמֶּנִּי בְּצַו לָצָו, אֶלָּא לְצַד שֶׁאַתְּ אִשְׁתּוֹ הוּא הַדָּבָר הַמַּחְשִׂיךְ אוֹתָךְ מִמֶּנִּי. אוֹ לִשְׁלוֹל צַד הַמַּעֲלָה.
בראשית לט:ט · פירוש ג
אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֮ מִמֶּ֒נִּי֒ וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֙נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־אוֹתָ֖ךְ בַּאֲשֶׁ֣ר אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים׃
וְעוֹד אֲנִי מַחְסִיר עַצְמִי מִמְּקוֹר הַנְּשָׁמוֹת, כִּי דָּבָר זֶה הוּא אָסוּר גַּם לִבְנֵי נֹחַ, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים״.
בראשית מד:כח · פירוש ב
וַיֵּצֵ֤א הָֽאֶחָד֙ מֵֽאִתִּ֔י וָאֹמַ֕ר אַ֖ךְ טָרֹ֣ף טֹרָ֑ף וְלֹ֥א רְאִיתִ֖יו עַד־הֵֽנָּה׃
עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ אַךְ טָרֹף וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ ״אַךְ״ – מִעוּט, דַּוְקָא בִּטְרֵפוּת. אֲבָל בְּמַה שֶׁאָמַר (בראשית לז:לג) ״חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ״, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פד) שֶׁנִּתְכַּוֵּן אֶל אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, בָּזֶה אֵין מִעוּט, כִּי כְּבָר בַּעֲווֹנוֹת הָיָה מַה שֶׁהָיָה, שֶׁגָּרְמָה לוֹ לְאַבֵּד עֲשָׂרָה בָּנִים שֶׁעָתִיד הָיָה לְהַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לו:), וּבְאֶמְצָעוּת הָרְשָׁעָה נָשְׁרוּ מִמֶּנּוּ עֶשֶׂר טִפּוֹת, וְלֹא יָצְאוּ מִמֶּנּוּ אֶלָּא שְׁנַיִם.
בראשית מו:יב · פירוש ב
וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה עֵ֧ר וְאוֹנָ֛ן וְשֵׁלָ֖ה וָפֶ֣רֶץ וָזָ֑רַח וַיָּ֨מׇת עֵ֤ר וְאוֹנָן֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־פֶ֖רֶץ חֶצְרֹ֥ן וְחָמֽוּל׃
וּבְדֶרֶךְ פְּשָׁט יְכַוֵּן הַכָּתוּב בְּהַזְכָּרַת עֵר וְאוֹנָן לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, כִּי טַעַם מִיתַת עֵר וְאוֹנָן הָיָה לְצַד שֶׁהָיוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ויקרא י״ח:ג) ״כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה פרשה כ״ג): הִשְׁוָה הַכָּתוּב מַעֲשֵׂה מִצְרַיִם וְכוּ׳. וּלְצַד שֶׁהָיוּ שָׁם עֵר וְאוֹנָן לָמְדוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וְזוּלַת זֶה בָּנָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק אֵין שָׁרְשָׁם רַע וָמַר חָס וְשָׁלוֹם, וְתִמְצָא שֶׁצִּוָּה הָאֵל יִשְׂרָאֵל לְבַל יִלְמְדוּ מֵהֶם דִּכְתִיב ״כְּמַעֲשֵׂה״ וְגוֹ׳:
בראשית מט:ג · פירוש יד
רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז׃
וּמַה שֶׁרָאִיתִי לְהָרַב הַמֻּפְלָא הר״י רוֹזָאנִיס זצוק״ל (פרשת דרכים ד״א) שֶׁהֵלִיץ בַּעֲדוֹ כִּי בִּלְהָה הָיְתָה מְפֻתַּת אָבִיו, וְדִיֵּק תֵּיבַת ״פִּלֶגֶשׁ״ שֶׁאֵינָהּ בְּקִדּוּשִׁין וְכוּ׳ יע״ש, אֵין דְּבָרָיו נִרְאִים, כִּי וַדַּאי שֶׁבְּקִדּוּשִׁין הָיוּ וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שָׁם בִּמְקוֹמוֹ (בראשית ל:ג) וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּקוּנְטְרֵס הָרְאָיוֹת. וּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בראשית לה:כב) ״פִּלֶגֶשׁ״, אוּלַי שֶׁהִיא סְבָרַת רְאוּבֵן שֶׁבָּהּ שָׁגַג. אוֹ רָמַז הַכָּתוּב טַעַם בִּלְבּוּלֵי יְצוּעֵי אָבִיו שֶׁאָמַר: לֹא דַי זִלְזוּל אִמּוֹ בִּפְנֵי רָחֵל הַגְּבִירָה, אֶלָּא עוֹד תִּתְזַלְזֵל בִּפְנֵי הַפִּלֶגֶשׁ, וּלְעוֹלָם אֵשֶׁת יַעֲקֹב הָיְתָה וְהַכָּתוּב הֶעֱלָה עָלָיו שֶׁשָּׁכַב עִמָּהּ.
בראשית מט:ג · פירוש טז
רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז׃
וּבָזֶה נָבוֹא לְבֵיאוּר הַכְּתוּבִים כַּפְתּוֹר וָפֶרַח, כִּי יַעֲקֹב תְּחִלַּת דְּבָרוֹ הַטּוֹב כְּשֶׁרָצָה לְהָסִיר הַבְּכוֹרָה מֵרְאוּבֵן עָמַד לְנֵס לְפָנָיו מַה שֶׁהִקְדַּמְנוּ כִּי תּוֹלְדוֹת הָרַע בַּבָּנִים הַתְחָלָתָהּ תִּהְיֶה מֵהַמּוֹלִיד, לָזֶה חָשׁ יַעֲקֹב שֶׁיֹּאמַר רְאוּבֵן בְּלִבּוֹ כִּי יַעֲקֹב הוּא הַסּוֹבֵב לַמַּעֲשֶׂה הַהוּא כְּפִי מַה שֶׁהִקְדַּמְנוּ, כִּי הַמּוֹלִיד יוֹלִיד שָׁרָשִׁים בְּנֶפֶשׁ הַבֵּן אִם לְטוֹב אִם לְרַע, וּלְצַד שֶׁחֵטְא רְאוּבֵן הָיָה בִּבְחִינַת הַשְּׁכִיבָה בָּא לְהָסִיר חֲשָׁד מִמֶּנּוּ וְאָמַר רְאוּבֵן בְּכוֹרִי אַתָּה וְגוֹ׳, הִנֵּה יֵשׁ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה בִּבְחִינַת הַנִּאוּף שָׁלֹשׁ הַדְרָגוֹת: א) שֶׁנּוֹאֲפִים וְיוֹלְדִים בָּנִים שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן. ב) מַזְרִיעִים בְּאִסּוּר וְאֵינוֹ מוֹלִיד בֵּן מֵאוֹתָהּ הַהַזְרָעָה, וְיֵשׁ בְּגֶדֶר זֶה כַּמָּה הַדְרָגוֹת אוֹ שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ וְלֹא יָלַד מִמֶּנָּה מַמְזֵר, אוֹ שֶׁשִּׁחֵת בְּזָכָר, אוֹ שֶׁשִּׁחֵת אַרְצָה, אוֹ בְּחֶזְיוֹנוֹת לַיְלָה בְּמִקְרֶה. ג) שֶׁמִּתְחַמֵּם הָאָדָם וְקַשְׁתּוֹ נִנְעָר בְּאֶמְצָעוּת מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת וְכַדּוֹמֶה. וְכָל שָׁלֹשׁ אֵלֶּה הֵם מַדְרֵגַת הַתִּעוּב הַשָּׂנאוּי בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָזֶה אָמַר כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּם בְּכוֹרִי וְכֹחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי. בְּכוֹרִי אַתָּה שֶׁלֹּא יָלַדְתִּי בֵּן קוֹדֶם לְךָ שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ כְּתוּבָּה וְקִדּוּשִׁין כִּי זֶה גַּם כֵּן מֵהַבִּלְתִּי נָכוֹן, כֹּחִי שֶׁלֹּא יָצָא מִמֶּנִּי זֶרַע קוֹדֶם לְךָ, רֵאשִׁית אוֹנִי שֶׁלֹּא נִנְעֲרָה קַשְׁתִּי, הָא לָמַדְתָּ כִּי יַעֲקֹב מְשֻׁלָּל מִבְּחִינָה זוֹ שֶׁל נִאוּף בְּהֶחְלֵט.
בראשית מט:כג · פירוש ב
וַֽיְמָרְרֻ֖הוּ וָרֹ֑בּוּ וַֽיִּשְׂטְמֻ֖הוּ בַּעֲלֵ֥י חִצִּֽים׃
וַיִּשְׂטְמוּהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים. הִיא אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר וְחַבְרוֹתֶיהָ הַמְסוּבּוֹת בִּמְסִבָּתָהּ, שֶׁבִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ חִצָּיו, שֶׁהוּא זֶרַע הַיּוֹרֶה כַּחֵץ.
ויקרא
ויקרא יב:ב · פירוש ד
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּוֺתָ֖הּ תִּטְמָֽא׃
וְיִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קלט:ה) ״אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי״, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פ״א): אָחוֹר לְכָל הַמַּעֲשִׂים וְקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, דִּכְתִיב: ״וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת״ וְגוֹ׳, הֲרֵי כִּי שְׁתֵּי יְצִירוֹת בָּאָדָם – יְצִירַת הָרוּחַ וִיצִירַת הַגּוּף. וְהִנֵּה בְּעֵת הַהַזְרָעָה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר קדושים פ.) כִּי כְּפִי הַכַּוָּנָה אֲשֶׁר יְכַוֵּן הַמַּזְרִיעַ יַמְשִׁיךְ לְזֶרַע הַנֶּפֶשׁ, אִם יַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּמְזֹהָמוֹת יַמְשִׁיךְ לַטִּפָּה נֶפֶשׁ טְמֵאָה, וְאִם יַחְשֹׁב בְּטַהֲרָה יַמְשִׁיךְ נֶפֶשׁ קְדוֹשָׁה. וְצֵא וּלְמַד (ברכות י.; ירושלמי סנהדרין י:ב) מִבָּנָיו שֶׁל הַצַּדִּיק הַמֻּפְלָא חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר נָשָׂא בַּת נָבִיא, וּלְצַד שֶׁחָשְׁבָה הָאִשָּׁה בְּעַבְדֵי מְרוֹדַךְ בַּלְאֲדָן הִמְשִׁיכָה נֶפֶשׁ רָעָה לִשְׁנֵי בָּנֶיהָ (סנהדרין קד.). אִם כֵּן עִקַּר הַלֵּדָה שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת הַנֶּפֶשׁ לָעֻבָּר הִיא בִּשְׁעַת הַהַזְרָעָה, וְקוֹדֶם לָהּ מִלְּפָנֶיהָ, כִּי אַחַר הוֹצָאַת הַזֶּרַע כְּבָר קָדַם כֹּחַ הַחוֹשֵׁב שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְהַוֶּה הַזֶּרַע, וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה, מוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי עִקַּר הַלֵּדָה הִיא בִּשְׁעַת הַהַזְרָעָה, שֶׁכַּאֲשֶׁר תַּזְרִיעַ כְּבָר יָלְדָה וְהָיָה מַה שֶׁהָיָה, אִם נֶפֶשׁ טְהוֹרָה אִם לֹא, וְאֵין תִּקְוָה לְהַפֵּךְ מַה שֶׁכְּבָר הוּא. וּמֵעַתָּה מַה שֶׁיִּתְעַצֵּם הָאָדָם בִּבְחִינַת הַלֵּדָה הוּא בִּשְׁעַת הַהַזְרָעָה, כִּי אָז הִיא עִקַּר הַלֵּדָה לִבְחִינַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁהוּא הָעִקָּרִית בָּאָדָם, וַהֲוָיוֹת הַדָּבָר וְהַמְצָאָתוֹ הֲגַם שֶׁהוּא נֶעְלָם תִּקָּרֵא לֵדָה. וּמִתּוֹכִיּוּת דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה תַּשְׂכִּיל אָמְרוֹ (בראשית יב:ה) ״וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן״ שֶׁהֵם הַנְּפָשׁוֹת שֶׁעָשׂוּ בְּזִוּוּגָם, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׂרָה יוֹלֶדֶת, כָּל זִיקָה וְזִיקָה הָיוּ מוֹלִידִים נְפָשׁוֹת, וַהֲגַם שֶׁלֹּא נִבְנָה הַגּוּף לָהֶם, לֹא מִפְּנֵי זֶה יֻכְחַד הָאֱמֶת. וְאָמְרוֹ זָכָר, רָמַז כִּי גַּם יֵשׁ כֹּחַ בַּמּוֹצִיאִים בִּשְׁעַת הַהַזְרָעָה לְהוֹלִיד זָכָר כְּפִי הַכַּוָּנָה אֲשֶׁר יְכַוֵּן לְהַמְשִׁיךְ נֶפֶשׁ מֵעָלְמָא דִּדְכוּרָא.
ויקרא יב:ב · פירוש ה
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּוֺתָ֖הּ תִּטְמָֽא׃
עוֹד יִרְמֹז הַכָּתוּב לְצַד שֶׁעִקַּר הַבָּנִים הִיא הָאִשָּׁה, וְחָשׁ הַכָּתוּב לָהּ לְצַד שֶׁאֵינָהּ חַיֶּבֶת לֹא תִתְרַצֶּה בַּהוֹלָדָה לְצַד הַצַּעַר שֶׁסּוֹבֶלֶת, גַּם לָהּ שֶׁמִּתְגַּנֵּת בַּלֵּידָה, אֲשֶׁר עַל כֵּן לֹא תַחְפֹּץ לְהִנָּשֵׂא, וְאִם תִּנָּשֵׂא יִהְיֶה כַּוָּנָתָהּ לְמַלֹּאות תַּאֲוָתָהּ הַבַּהֲמִית כִּי שֶׁלָּהּ גָּדוֹל (גיטין מט:), לָזֶה בָּא הַכָּתוּב וְהִבְטִיחָהּ כִּי הֲגַם שֶׁאֵינָהּ מְצֻוָּה, אִם תַּעֲשֶׂה כַּסֵּדֶר הָאָמוּר יִהְיֶה לָהּ יִתְרוֹן וּמַעֲלָה כְּזָכָר, וְהוּא אָמְרוֹ אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ אִשָּׁה שֶׁתַּעֲשֶׂה פְּעֻלָּה זוֹ שֶׁתַּזְרִיעַ, כָּאן שָׁלַל מְנִיעַת הַזִּוּוּג, וְיָלְדָה, פֵּרוּשׁ, תִּהְיֶה כַּוָּנָתָהּ בְּהַזְרָעָתָהּ לְתַכְלִית הַלֵּידָה וְלֹא לְתַאֲוָה בַּהֲמִית. וְאִם לֹא אָמַר אֶלָּא ״אִשָּׁה כִּי תֵלֵד״ הָיְתָה הַכַּוָּנָה כָּל שֶׁתֵּלֵד הוּא אוֹמֵר, וְלֹא כֵן הוּא, אֶלָּא מִי שֶׁמְּכַוֶּנֶת בְּזִוּוּגָהּ אֶל הַלֵּידָה זֹאת הָאִשָּׁה הִיא בְּמַדְרֵגַת זָכָר, וְהוּא אָמְרוֹ זָכָר. וְאָמַר וְיָלְדָה וְלֹא תֵלֵד, לוֹמַר שֶׁלֹּא תַשִּׂיג הַגֶּדֶר הַהוּא אֶלָּא אַחַר שֶׁיֵּצֵא הַדָּבָר לַפֹּעַל. וְאוּלַי כִּי לָזֶה נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ לֵאמֹר וְסָמַךְ לָהּ תֵּבַת אִשָּׁה, פֵּרוּשׁ ״לֵאמֹר״ לְשׁוֹן מַעֲלָה וְרוֹמְמוּת לְמִי – ״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה״, וּמַה מַעֲלָתָהּ – זָכָר, בְּכָל פְּרָטֵי הַבְּחִינוֹת אֲשֶׁר יִגְדַּל בָּהֶם הַזָּכָר עַל הָאִשָּׁה. וְאוּלַי כִּי לָזֶה נִתְכַּוֵּן אָמְרוֹ (משלי י:א) ״וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ״, כִּי לָהּ נוֹגֵעַ הַחִסָּרוֹן מִטַּעַם הַנִּזְכָּר.
ויקרא יח:ב · פירוש ג
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
וְנִרְאֶה כִּי לְפִי מַה שֶׁהִסְמִיךְ לְמִצְוָה זוֹ מִצְוַת הָעֲרָיוֹת, גַּם מִמַּה שֶׁאָמַר בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה (ויקרא יח:כד) ״אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה וְגוֹ׳ כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם״, הַדְּבָרִים מוֹכִיחִים וּמַגִּידִים כִּי מַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן הוּא מַעֲשֵׂה עֲרָיוֹת, וּבָזֶה נָבֹא לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב עַל נָכוֹן.
ויקרא יח:ב · פירוש ד
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
הִנֵּה יָדוּעַ הוּא כִּי כָל מִצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לְעַם קָדְשׁוֹ הֵם מִצְוֹת שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לַעֲמֹד בָּהֶם וְיַטֶּה עַצְמוֹ אֶל הָרָצוֹן לַעֲשׂוֹתָם, זוּלַת מִצְוַת פְּרִישַׁת הָעֲרָיוֹת הוּא דָּבָר שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מְחַמַּדְתָּן וְאוֹנַסְתּוֹ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹתָם, זוּלַת בְּהִתְעַצְּמוּת הַרְחָקַת שְׁנֵי דְּבָרִים מֵהָאָדָם, וְהֵם מֶרְחַק הֶרְגֵּשׁ רְאוּת הָעַיִן, וּמֶרְחַק בְּחִינַת הַחוֹשֵׁב, וְאִם שְׁנֵי אֵלּוּ לֹא יַעֲשֶׂה אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ זֶה לְכַלּוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, כִּי כָל שֶׁלֹּא תִהְיֶה לוֹ הַרְחָקַת הֶרְגֵּשׁ הָרְאוּת בַּדָּבָר הֲגַם שֶׁיַּרְחִיק בְּחִינַת הַחוֹשֵׁב לֹא יִשְׁלֹט בְּעַצְמוֹ לְכַלּוֹת מִמֶּנּוּ הֶכְרֵחַ הַחֵשֶׁק. וְצֵא וּלְמַד (קידושין פא.) מִמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַבִּי עַמְרָם רַבָּן שֶׁל חֲסִידִים, שֶׁהֲגַם הֱיוֹתוֹ מְשֻׁלָּל מִבְּחִינַת הַחוֹשֵׁב נִתְנַצַּח מִבְּחִינַת הָרְאוּת. גַּם מִמַּעֲשֶׂה רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ (ילקוט שמעוני פרשת ויחי) שֶׁבָּחַר לְסַמּוֹת עֵינָיו לְמֵחוּשׁ הַכְרָחָה אֲשֶׁר מֵהֶם תָּבֹא בַּדָּבָר הָרַע, הֲגַם שֶׁהָיָה מְשֻׁלָּל מִבְּחִינַת הַחוֹשֵׁב כַּאֲשֶׁר מַעֲשָׂיו מוֹכִיחוֹת. גַּם אִם יֻשְׁלַל מִבְּחִינַת הָרְאוּת, אִם לֹא יַרְחִיק בְּחִינַת הַחוֹשֵׁב, מַחְשְׁבוֹתָיו יְחַיְּבוּ לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְלַהֵט אַחַר הַמַּעֲשֶׂה. וְצֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֶׂה שֶׁהוּבָא בַּשַּׁ״ס (עבודה זרה כב:) בְּאוֹתוֹ גּוֹי שֶׁקָּנָה יֶרֶךְ בָּשָׂר וְחָטַט בּוֹ כְּדֵי וְכוּ׳ וּבָעַל וְכוּ׳ עַד כָּאן. וְזֶה יִהְיֶה תּוֹלְדוֹת הַחוֹשֵׁב הִכְרִיחַתּוֹ עֲשׂוֹת מִבְּלִי בְּחִינַת הָרְאוּת. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁבְּאַחַת מֵהַשְּׁתַּיִם תִּהְיֶה מְשֻׁלֶּלֶת מֵהָאָדָם שְׁלִיטָה בְּעַצְמוֹ בְּדָבָר זֶה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּהִצָּמֵד שְׁנֵי דְּבָרִים, רְאוּת וְחוֹשֵׁב, הֵן הָאָדָם חָלוּשׁ כְּנֶגֶד תַּאֲוָתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם יִשְׁלַח יָדוֹ וְאָכַל מְעַט מִן הָרַע הַזֶּה, הִנֵּה הוּא מָסוּר בְּיַד תַּאֲוָתוֹ. מֵעַתָּה תַּחְבּוּלוֹת הָאָדָם לְהַעֲרִיךְ מִלְחָמָה נֶגֶד בְּחִינָה זוֹ הִיא בִּשְׁלִילַת מִמֶּנּוּ שְׁנֵי דְּבָרִים, וּבָזֶה תִּהְיֶה נִרְכֶּבֶת בָּאָדָם תְּכוּנָה לְבַל יִתְלַהֵט אַחַר זֶה וְיִשְׁלֹט הָרָצוֹן בַּחֵפֶץ הַטִּבְעִי, וְהוּא טַעַם אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לד:) בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד, כִּי הַצַּדִּיקִים גְּמוּרִים תְּכוּנַת רְצוֹנָם נוֹצַחַת הַחֵפֶץ מִבְּלִי צֹרֶךְ הִתְעַצְּמוּת, מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה.
ויקרא יח:ב · פירוש ה
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
וּבָזֶה נָבוֹא אֶל הַבֵּאוּר. הִנֵּה הָאָדוֹן ה׳ צְבָאוֹת נִתְחַכֵּם בְּצַוּוֹתוֹ מִצְוָה זוֹ וְדִבֵּר נֶגֶד יֵצֶר הָרַע, שֶׁיֹּאמַר אֵיךְ יָכוֹל אֱנוֹשׁ טִבְעִי לִמְשׁוֹל בְּתַאֲוָתוֹ אֲשֶׁר הִיא אֲנָסַתּוֹ? דָּבָר זֶה הוּא מְשֻׁלָּל מֵהַדַּעַת שֶׁיְּחַיֵּב ה׳ שְׁמִירָתוֹ לַכֹּל בְּהַשְׁוָאָה, אֶלָּא לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יְכוֹלִין לַעֲמֹד וְיֵשׁ כֹּחַ בִּרְצוֹנָם לִשְׁלֹל הַחֵפֶץ בָּזֶה, וְהֵם אוֹתָם שֶׁלֹּא בָּאוּ לִידֵי מִבְחַן הָרְאוּת וְהַחוֹשֵׁב, בְּאֵלּוּ וְכַדּוֹמֶה דִּבֵּר הַכָּתוּב. אֲבָל בְּמִי שֶׁעָבְרוּ בְּחִינָה הַנִּזְכָּר כְּפִי הַטֶּבַע אֵין אָדָם שַׁלִּיט בְּרוּחוֹ לִמְנֹעַ מֵעַצְמוֹ חֵשֶׁק הַמַּכְרִיחוֹ. וְעַל זֶה נִתְכַּוֵּן ה׳ בְּנֹעַם דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וְאָמַר כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁיְּשַׁבְתֶּם בְּמָקוֹם שֶׁאֲנָשֶׁיהָ בְּנֵי זְנוּנִים וְלֹא תִמָּנַע מִכֶּם בְּחִינַת הַחוֹשֵׁב לְצַד יְשִׁיבַתְכֶם בֵּינֵיהֶם כָּל הַזְּמַן הַהוּא, כְּאָמְרוֹ אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ, וְאֵין יְשִׁיבָה אֶלָּא עַכָּבָה, וְזֶה יְסוֹבֵב תִּגְבֹּרֶת הַחֵפֶץ בָּכֶם, אַף עַל פִּי כֵן אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם שֶׁתִּתְעַצְּמוּ לְנַצֵּחַ הַחֵשֶׁק לְבַל תַּעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם.
ויקרא יח:ב · פירוש ו
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
וְאָמַר עוֹד וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם בָּאִים לְמָקוֹם אֲשֶׁר שָׁם הִרְגִּיעָה שֵׁדָהּ שֶׁל בְּחִינַת הָרַע הַזֶּה, וְנִמְצָא בְּחִינַת הַחוֹשֵׁב מִתְעוֹרֶרֶת, אַף עַל פִּי כֵן מְחַיֵּב אֲנִי אֶתְכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂיהֶם.
ויקרא יח:ב · פירוש ז
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
וּלְצַד שֶׁיֹּאמַר אָדָם כִּי אֵין מַעְצוֹר בְּרוּחוֹ בְּדָבָר זֶה, לָכֵן הִקְדִּים ה׳ בִּתְחִלָּה דְּבָרוֹ הַטּוֹב וְאָמַר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם, כִּי הֵן אֱמֶת בְּמִין אֱנוֹשִׁי זוּלַת יִשְׂרָאֵל יֶשְׁנוֹ בְּטַעֲנָה זוֹ, כִּי לֹא יִמָּצֵא בְּכֹחוֹ לִמְנֹעַ עֹצֶם חֶשְׁקוֹ מִמֶּנּוּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן אַתֶּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְצַד הֱיוֹתִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם, וְהִיא הַשָּׂגָה אֱלֹהִית, בַּכֹּחַ הָאֱלֹהִי יְנֻצַּח כֹּחַ הַטִּבְעִי גַּשְׁמִי, כִּי הַצּוּרָה תִּשְׁלֹט בַּחֹמֶר כְּשֶׁיַּסְכִּים אִישׁ יִשְׂרָאֵל לְהִתְדַּבֵּק בַּה׳ אֱלֹהָיו יִשְׁלֹט בְּטִבְעוֹ. וְהוּא כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פל״ד) שֶׁאָמְרוּ: הַצַּדִּיקִים לִבָּם מָסוּר בְּיָדָם וְהָרְשָׁעִים הֵם מְסוּרִים בְּיַד לִבָּם. הַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי הַחֵפֶץ וְהַחֵשֶׁק יֶשְׁנוֹ בְּלֵב הָאָדָם, וְהָרָצוֹן הוּא בְּמֹחוֹ, וְהֵם שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת שֶׁנָּתַן הָאָדוֹן בִּבְנֵי אָדָם, וּכְשֶׁתִּזְדַּמֵּן לָאָדָם דְּבַר עֶרְוָה הַלֵּב חוֹמְדָהּ, וְאֵין גְּמָר בְּחִמּוּד זֶה, וְיָכוֹל הָרָצוֹן הַתָּלוּי בַּמֹּחַ לִמְנֹעַ הַחֵפֶץ וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ הֲגַם שֶׁיַּחְמֹד. הֲלֹא תִמְצָא בִּבְנֵי אָדָם שֶׁמְּקַבְּלִים תַּעֲנִית, הֲגַם שֶׁהַחֵפֶץ יִתְגַּבֵּר בָּהֶם לֶאֱכֹל יָבֹא הָרָצוֹן וְיִמְנָעֶנּוּ, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ. וְצַדִּיקִים תָּמִיד מִתְנַהֲגִים כְּסֵדֶר זֶה וְלִבָּם מָסוּר בְּיָדָם, שֶׁהֲגַם שֶׁיִּתְאַוּוּ תַּאֲוָה בְּלִבָּם יִבְחַר הַשֵּׂכֶל שֶׁהִיא הַנְּשָׁמָה, וְאִם יֶשְׁנוֹ בְּאַזְהָרָה מֵה׳ אוֹ מִכְּלָלֵי הַתִּעוּב, יִשְׁלֹל הָרָצוֹן בּוֹ וְיִמְנַע הַחֵפֶץ הֲגַם שֶׁיֶּשְׁנוֹ. אֲבָל הָרְשָׁעִים הֵם מְסוּרִים בְּיַד לִבָּם, לְכָל אֲשֶׁר יָבֹא הַחֵפֶץ בַּלֵּב לֹא יִמְנָעֵהוּ הָרָצוֹן. וְאוּלַי כִּי אֵין לָהֶם נְשָׁמָה, אוֹ שֶׁכְּבָר פְּגָמוּהָ וְנִכְנַעַת הִיא לִפְנֵי הָרוּחַ שֶׁבַּלֵּב. וְלָכֵן אָמַר ה׳ כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם, פֵּרוּשׁ לֶהֱיוֹת שֶׁבְּחִינַת הַנְּשָׁמָה בָּהּ ה׳ מַשְׁרֶה אוֹר שְׁכִינָתוֹ בָּאָדָם בְּסוֹד (תהלים עח:ס) ״אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם״, וּמִצַּד זֶה יֵשׁ כֹּחַ בָּאָדָם לְנַצֵּחַ הַחֵפֶץ לִפְנֵי הָרָצוֹן.
ויקרא יח:ב · פירוש יא
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
נַחְזוֹר לָעִנְיָן שֶׁבָּאנוּ עָלָיו, כִּי בְּחִינַת הַחוֹשֵׁב בִּדְבַר עֶרְוָה תַּגְבִּיר הַחֵפֶץ וְתַשְׁלִיטֶנּוּ בָּרָצוֹן, וְלֹא יֻשַּׂג הַנִּצָּחוֹן הַחֵפֶץ אֶלָּא דַּוְקָא בְּאֶמְצָעוּת הַרְחָקַת הַדָּבָר מִדַּעְתּוֹ וּמַחְשַׁבְתּוֹ לְבַל רְאוֹת הַכִּעוּר וְלֹא יַחְשֹׁב בּוֹ, אֲבָל אִם עֵינָיו יַבִּיטוּ בַּדָּבָר הִנֵּה הוּא מִסְתַּכֵּן, וּכְמַעֲשֵׂה דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כְּשֶׁנִּסְבַּב הַדָּבָר וְרָאָה מַה שֶׁרָאָה (שמואל ב יא:ב) נִתְעוֹרֵר לִבּוֹ שֶׁהָיָה חָלָל וְעָשָׂה מַעֲשָׂיו. וַאֲפִלּוּ תְּחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה בְּדָבָר זֶה תִּגְרֹם תִּגְבֹּרֶת וְהוֹלָדַת טִבְעִיּוּת הַחֵפֶץ וְתִגְבָּרְתּוֹ, וְלָזֶה נִתְחַכֵּם חֲכַם הַחֲכָמִים שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְאָמַר (משלי א:י): ״בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים״ – פֵּרוּשׁ בְּחִינַת הַחֵטְא – ״אַל תֹּאבֶה״ – פֵּרוּשׁ לֹא תִּכָּנֵס עִם פִּתּוּיֶיךָ בְּטוֹעֵן וְנִטְעָן, כִּי אֲרִיכוּת הַרְגָּשַׁת הַחוֹשֵׁב אֲפִלּוּ לִבְחִינַת הַשּׁוֹלֵל תַּפְעִיל הַגְבָּרַת הַחֵפֶץ וְתַהֲפֹךְ הָרָצוֹן אֵלֶיהָ. וּמִצְוַת ה׳ בָּרָה בָּאָה עַל הַדָּבָר בִּבְחִינַת דִּבּוּר וַאֲמִירָה, דִּבּוּר – לוֹמַר גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, אֲמִירָה – לְשׁוֹן מַעֲנֶה רַךְ וּלְשׁוֹן רוֹמְמוּת, לְצַד שֶׁהֵם יֶשְׁנָם בְּמַדְרֵגָה זוֹ לֵאמֹר עֲלֵיהֶם אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם לְיַחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם. גַּם מַעֲלָה גְּדוֹלָה הִיא לְשׁוֹמֵר בְּרִיתוֹ, וְהִיא הַהַדְרָגָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה, לָזֶה אָמַר וְאָמַרְתָּ:
ויקרא יח:ד · פירוש ב
אֶת־מִשְׁפָּטַ֧י תַּעֲשׂ֛וּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ לְפִי מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסָמוּךְ, שֶׁהַמַּחְשָׁבָה בָּעֲרָיוֹת תַּגְדִּיל הַחֵפֶץ וּתְמַעֵט מְנִיעַת הָרָצוֹן, חָשׁ הַכָּתוּב שֶׁיֹּאמַר הָאָדָם לְהִתְרַחֵק מִכָּל וָכֹל מִפְּרָט זֶה וִיבַטֵּל מִצְוַת פְּרִיָּה וְרִבְיָה וּמִצְוַת הַיִּבּוּם וְכַדּוֹמֶה, וְיִהְיֶה פָּרוּשׁ מִמִּין זֶה לַחֲלוּטִין, שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נב:) אֵבֶר קָטָן יֵשׁ בָּאָדָם, מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב, מַרְעִיבוֹ שָׂבֵעַ. לָזֶה צִוָּה ה׳ וְאָמַר אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ שֶׁהֵם מִמִּין עַצְמוֹ שֶׁאָסַרְתִּי לְךָ אֲנִי מְחַיֶּבְךָ לַעֲשׂוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ שֶׁהֵם הָעֲרָיוֹת שֶׁאָסַר.
ויקרא יח:ד · פירוש ג
אֶת־מִשְׁפָּטַ֧י תַּעֲשׂ֛וּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
אוֹ יֹאמַר, כִּי בְּאֶמְצָעוּת שְׁמִירַת הָעֲרָיוֹת יִמְצְאוּ הֲכָנָה בְּנַפְשׁוֹתָם לְקַיֵּם מִצְווֹת עֲשֵׂה, כְּאָמְרוֹ מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ, וּשְׁמִירַת כָּל הַלָּאוִין, כְּאָמְרוֹ חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ. מַה שֶׁאֵין כֵּן אִם יְתָעֵב מַעֲשָׂיו בַּדֶּרֶךְ הַהוּא, תֶּחֱלֶה נַפְשׁוֹ בְּתַחֲלוּאֵי הַטֻּמְאָה וְלֹא יְקַיֵּם אַחַת מֵהֵנָּה, כִּי טֻמְאַת חֵטְא זֶה מַשְׁרָה טֻמְאָה עַל כָּל אֵיבְרֵי הָאָדָם וְכֹחוֹתָיו, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן כָּל הַלָּאוִין לֹא יִמָּנַע מֵהֶן, כִּי בְּכָל אֵיבָר טֻמְאָתוֹ בּוֹ. וְכֵן מִצְווֹת עֲשֵׂה, וַהֲגַם שֶׁיַּעֲשֶׂה לִפְעָמִים אֵיזוֹ מִצְוָה אֵינָהּ מִצְוָה, כִּי לֹא יִתְרַצֶּה בָּהּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים נ:טז): ״וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי״ וְגוֹ׳, כִּי אֵין חֵפֶץ לַה׳ בָּהֶם אֶלָּא בְּמִצְוָה הַנַּעֲשֵׂית בִּקְדֻשָּׁה.
ויקרא יח:ה · פירוש א
וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃ {ס}
וּשְׁמַרְתֶּם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר דְּבָרִים עַצְמָם שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ. וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין עד.) שֶׁאָמְרוּ ״וָחַי בָּהֶם״ – וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם, שֶׁאִם אֲנָסוּהוּ לַעֲבֹר עַל אַחַת מִמִּצְווֹת ה׳ יַעֲבֹר וְלֹא יֵהָרֵג. וְאָמְרוּ עוֹד כִּי עַל שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת חַיָּב אָדָם לֵיהָרֵג וְלֹא יַעֲבֹר, וְהֵם: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שְׁפִיכוּת דָּמִים. מֵעַתָּה אָמַר פָּסוּק רִאשׁוֹן סָמוּךְ לְמִצְוַת עֲרָיוֹת, וְלֹא הִתְנָה הַכָּתוּב ״אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה וְגוֹ׳ וָחַי בָּהֶם״, וְאָמַר פָּסוּק שֵׁנִי לְצַוּוֹת עַל שְׁאָר הַמִּצְווֹת, וְאָמַר וָחַי בָּהֶם לְדַיֵּק וְלוֹמַר שֶׁבְּמִצְווֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּפָּסוּק שֶׁלְּפָנֵינוּ שֶׁלֹּא אָמַר ״וָחַי בָּהֶם״ – יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר.
ויקרא יח:כד · פירוש ו
אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכׇל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכׇל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם׃
וּבָזֶה נָבוֹא אֶל הַבֵּאוּר, וְהוּא כִּי לְצַד שֶׁעוֹנֶשׁ זֶה שֶׁל הֲקָאַת הָאָרֶץ יוֹשְׁבֶיהָ אֵינוֹ אֶלָּא עַל פְּרָט אֶחָד מֵהַתּוֹעֵבוֹת הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּסָמוּךְ, אֲבָל שְׁאָר הַתּוֹעֵבוֹת יֵשׁ לָהֶם עוֹנֶשׁ אַחֵר, כַּאֲשֶׁר שָׁפַט אֵל חַי תְּמִים דֵּעִים כְּפִי בְּחִינַת הַתִּיעוּב. וְלָזֶה כְּשֶׁבָּא לְצַוּוֹת אֶת עַמּוֹ רָצָה לְהוֹדִיעָם כִּי יֵשׁ בַּתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר הִזְהִירָם עֲלֵיהֶם תִּיעוּב אֶחָד אֲשֶׁר יְסוֹבֵב שֶׁתָּקִיא אוֹתָם הָאָרֶץ, וְלֹא רָצָה ה׳ לְגַלּוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁלְּפַחְדוֹ יִשְׁמְרוּ עַצְמָם מִכּוּלָּם יַחַד כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי שֶׁיּוֹתֵר יַרְעִיד עוֹנֶשׁ הַנִּגְלֶה מֵעוֹנֶשׁ הַנִּסְתָּר, וְזֶה שִׁעוּר הַדְּבָרִים: אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה – פֵּרוּשׁ, בְּאֶחָד מִכָּל אֵלֶּה, כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקוֹד עֲוֹנָהּ – פֵּרוּשׁ, אֶחָד הוּא הַגּוֹרֵם וְאוֹתוֹ פָּקַדְתִּי עַל הָעִיר וַתָּקִיא אֶת יוֹשְׁבֶיהָ. הָא לָמַדְתָּ שֶׁעַל עָוֹן אֶחָד קָאָה הָאָרֶץ אוֹתָם, אִם כֵּן תִּתְחַיֵּיב לוֹמַר כִּי מַאֲמַר אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה הוּא בְּאֶחָד מִכָּל אֵלֶּה, כֵּיוָן שֶׁעַל אֶחָד הָיָה הָעוֹנֶשׁ וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מִי הוּא.
ויקרא יח:כד · פירוש ז
אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכׇל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכׇל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם׃
וְאָמַר עוֹד וּשְׁמַרְתֶּם וְגוֹ׳ וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת וְגוֹ׳ כִּי אֶת כָּל וְגוֹ׳ עָשׂוּ. נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בָּזֶה לְהוֹדִיעָם שֶׁכָּל הַתּוֹעֵבוֹת עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ, וְאֵין אַחַת בְּכָל הַתּוֹעֵבוֹת שֶׁלֹּא עָשׂוּ אוֹתָם. וְהַמְּכֻוָּן בָּזֶה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ כֻּלָּן בְּגֶדֶר הַמֵּחוּשׁ, כִּי כָל שֶׁלֹּא עָשׂוּ אוֹתָהּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֵין בָּהּ פַּחַד הַהֲקָאָה מִן הָאָרֶץ, לָזֶה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״כִּי כָּל״ וְגוֹ׳. וְדָבָר זֶה דּוֹמֶה לִכְלִי מַיִם שֶׁהֵקִיא בּוֹ נָחָשׁ, כָּל הַכֵּלִים שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּגֶדֶר סָפֵק כְּלִי זֶה, אָדָם נִרְעָד מִגֶּשֶׁת אֵלָיו, וּכְמוֹ כֵן הַדָּבָר הַזֶּה. וַהֲגַם שֶׁהֶעָוֹן הַגּוֹרֵם הֲקָאָה הוּא אֶחָד וְתוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר יְצַוֶּה רַבִּים הֵם, דָּבָר זֶה דִּין קָבוּעַ יֵשׁ לוֹ שֶׁאָדָם הוּא פּוֹשֵׁט עַצְמוֹ לְהַתְעִיב, וְדִין לָקוּחַ יֵשׁ לוֹ וְלֹא דִּין פּוֹרֵשׁ, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְתִּי בָּזֶה בְּחִבּוּרִי עַל יוֹרֶה דֵעָה (פרי תואר סימן קי), וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, כָּל הַקָּבוּעַ כְּמֶחְצָה וּמֶחְצָה. וְאַחַר שֶׁהִפְחִידָם בְּעֹנֶשׁ נִגְלֶה חָזַר וְאָמַר כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, שֶׁגַּם עַל כָּל שְׁאָר הַתּוֹעֵבוֹת יֵשׁ עֹנֶשׁ חָמוּר לְהַכְרָתַת הַנֶּפֶשׁ, אֶלָּא שֶׁאַחַת מֵהֶם גּוֹרֶמֶת עֹנֶשׁ הַנִּגְלֶה.
ויקרא יח:כו · פירוש א
וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אַתֶּ֗ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃
וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם. טַעַם אָמְרוֹ תֵּבַת אַתֶּם וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁדִּבֵּר לָהֶם לְנוֹכֵחַ ״וּשְׁמַרְתֶּם״, נִרְאֶה כִּי מִצְוָה זוֹ בָּאָה לְהַזְהִיר עַל הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִתְבַּטְּלִים מִכָּל הַמִּצְטַוִּים עֲלֵיהֶם. וְהַכַּוָּנָה שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם שֶׁאֵין לוֹ לְהַקְפִּיד אֶלָּא שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ הַמִּצְווֹת עַל יָדוֹ, אֲבָל אִם יִתְבַּטְּלוּ מֵהַזּוּלַת אֵין לוֹ לָחוּשׁ, לָזֶה אָמַר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקּוֹתַי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ מִכָּל הַמִּצְטַוִּים עֲלֵיהֶם. וּלְצַד כִּי מִצְוָה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא עַל הַגְּדוֹלִים, לָזֶה אָמַר ״אַתֶּם״, דִּבֵּר לְנֹכֵחַ עִם מֹשֶׁה וּבֵית דִּינוֹ, כִּי עַל בָּתֵּי דִּינֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֹחַ עַיִן לְבַל תִּתְבַּטֵּל מִצְוָה אַחַת מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה מִבְּנֵי בְּרִית. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם״ – אַתֶּם נָאִים שׁוֹמְרִים אוֹתָם שֶׁאַתֶּם פְּתַחְתֶּם אוֹתָם, וְכֵן הוּא (שיר השירים ד:יב) אוֹמֵר: ״גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם״, עַד כָּאן. פֵּרוּשׁ, כָּאן קֵרֵב ה׳ אַזְהָרַת הָעֲרָיוֹת אֶל טֶבַע הָרָגִיל, וְאָמַר לָהֶם כִּי מִצְוָה זוֹ שֶׁל שְׁמִירַת הָעֲרָיוֹת אֵינוֹ דָּבָר חָדָשׁ וְזָר בְּעֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי הֵם מִצַּד עַצְמָם קֹדֶם שֶׁנִּצְטַוּוּ הָיוּ פְּרוּשִׁים מִן הָעֲרָיוֹת, דִּכְתִיב: ״גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה״, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ אַתֶּם, פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁאַתֶּם שְׁמַרְתֶּם כְּבָר מֵעַצְמְכֶם.
ויקרא יח:כו · פירוש ג
וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אַתֶּ֗ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃
עוֹד נִרְאֶה כִּי נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ שֶׁאִם יִשְׂרָאֵל וְהַגֵּרִים יִשְׁמְרוּ כָּל הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֵין כֹּחַ בְּמַעֲשֵׂה הַגּוֹיִם, הֲגַם שֶׁיְּתַעֲבוּ מַעֲשֵׂיהֶם, לְהָקִיא הָאָרֶץ יוֹשְׁבֶיהָ. וְדַוְקָא קוֹדֶם שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ הוּא שֶׁקָּאָה הָאָרֶץ הַגּוֹיִם עַל מַעֲשֵׂה הַתִּיעוּב, אֲבָל אַחַר כְּנִיסַת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל וְהַגֵּר, וְלָזֶה פֵּרֵט אוֹתָם שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם יְסוֹבְבוּ לְמַעֵט הַגּוֹיִם.
ויקרא יח:כח · פירוש א
וְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֙רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה אֶת־הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם׃
וְלֹא תָקִיא וְגוֹ׳ כַּאֲשֶׁר קָאָה וְגוֹ׳. לֹא הִסְפִּיק מַה שֶׁאָמַר לְמַעְלָה ״וַתָּקִיא הָאָרֶץ״, לְזָרֵז בְּיוֹתֵר, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁדָּרַשׁ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן עֲזַרְיָה בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (תורת כהנים, אחרי מות, פרשה ט): מָשָׁל לְחוֹלֶה שֶׁנִּכְנַס אֶצְלוֹ הָרוֹפֵא וְכוּ׳, אַל תֹּאכַל צוֹנֵן וְכוּ׳, שֶׁלֹּא תָּמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּת פְּלוֹנִי, זֶה זֵרְזוֹ יוֹתֵר וְכוּ׳, עַד כָּאן. כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ נִתְכַּוֵּן ה׳ לְזָרֵז יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר.
ויקרא יח:ל · פירוש א
וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵחֻקּ֤וֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשׂ֣וּ לִפְנֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א תִֽטַּמְּא֖וּ בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ {פ}
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי. יְצַו ה׳ עַל הַגְּדָרִים הַשּׁוֹמְרִים לְבִלְתִּי יָבֹא לְהִכָּשֵׁל בַּתִּיעוּב, וְהוּא אָמְרוֹ וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי, פֵּרוּשׁ, מִשְׁמֶרֶת הַגָּדֵר, וְהַטַּעַם ״לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת״ וְגוֹ׳, אֲפִילוּ בְּשׁוֹגֵג, וַהֲגַם שֶׁלֹּא תִתְחַיֵּיב עַל הַתִּיעוּב בְּשׁוֹגֵג, וְאַף עַל פִּי כֵן אַתֶּם מִתְטַמְּאִים בְּמַעֲשֵׂה הַתִּיעוּב, וְהוּא אָמְרוֹ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְלַחֲשָׁשׁ זֶה תִּשְׁמְרוּ מִשְׁמַרְתִּי.
ויקרא יח:ל · פירוש ב
וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵחֻקּ֤וֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשׂ֣וּ לִפְנֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א תִֽטַּמְּא֖וּ בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ {פ}
וְאָמְרוֹ אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי בְּהִטַּמְּאָם אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג הֵם נִגְרָעִים מֵעֵרֶךְ זֶה שֶׁיִּתְיַחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם, כִּי הַתִּיעוּב בְּכָל מְצִיאוּת שֶׁיִּהְיֶה, יַפְעִיל פֵּרוּד בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵין הַשְּׁכִינָה, שֶׁאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל הַמּוּשְׁלָל מֵהַכִּעוּר הַהוּא, וְקָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים.
ויקרא יט:ב · פירוש ד
דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הוּא הַמְּכֻוָּן שֶׁל מִצְוָה זוֹ. וְנִרְאֶה שֶׁבָּא הַכָּתוּב לָתֵת עֲשֵׂה עַל הָעֲרָיוֹת, שֶׁצִּוָּה עֲלֵיהֶם בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת בְּלָאו, הוֹסִיף עֲשֵׂה עֲלֵיהֶם לַעֲבוֹר עֲלֵיהֶם גַּם בַּעֲשֵׂה.
ויקרא יט:ב · פירוש ה
דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לט:): יָשַׁב אָדָם וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה נוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה, וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ״ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה בְּבָא עֲבֵרָה לְיָדוֹ שֶׁיִּתְרַחֵק מֵעֲשׂוֹתָהּ, וּבָזֶה קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּמַאֲמַר קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, וְהוֹצִיא זִכְרוֹן מִצְוָה זוֹ בְּלָשׁוֹן זֶה שֶׁל קְדֹשִׁים, לוֹמַר שֶׁכָּל הַמְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ נִקְרָא קָדוֹשׁ, וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה פכ״ד, ירושלמי יבמות פ״ב ה״ד) גַּם כֵּן. וּלְטַעַם זֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר כִּי מִצְוָה זוֹ שֶׁמְּצַוֶּה ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ״ הִיא מִצְוָה שֶׁיֶּשְׁנָהּ בְּכָל אָדָם, שֶׁכָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּקַיְּמוֹ מִצְוָה זוֹ קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ, וְאֵין הַדְרָגָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁתִּהְיֶה נִמְנַעַת מֵהַשָּׂגָה זוֹ. גַּם בָּזֶה יִתְיַשֵּׁב טַעַם כֶּפֶל ״דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ״, כִּי יֵשׁ כָּאן דִּבּוּר קָשֶׁה בְּעֵרֶךְ הָעוֹבֵר שֶׁיּוֹסִיף עֹנֶשׁ עֲשֵׂה, וְיֵשׁ כָּאן מַעֲלָה וְכָבוֹד לַמְּקַיְּמוֹ שֶׁיִּקָּרֵא קָדוֹשׁ. וְאוּלַי כִּי דַּוְקָא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא שֶׁיֶּשְׁנָם בִּבְחִינָה זוֹ מַה שֶׁאֵין כֵּן אֻמּוֹת הָעוֹלָם, לוּ יִהְיֶה שֶׁיִּפְרֹשׁ אָדָם עַצְמוֹ מִבְּחִינוֹת הָעֲרָיוֹת הָאֲסוּרוֹת לוֹ אוֹ אֲפִלּוּ שֶׁאֵינָם אֲסוּרוֹת, אַף עַל פִּי כֵן מְשֻׁלָּל הוּא מִבְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה, וְלָזֶה אָמַר אֶל וְגוֹ׳ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּבְסָמוּךְ יִתְבָּאֵר בְּאֹפֶן אַחֵר.
ויקרא יט:ב · פירוש ח
דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
עוֹד נִרְאֶה לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי לְצַד שֶׁצִּוָּה ה׳ עַל בְּחִינַת תַּאֲוָה הַקְּבוּעָה בְּטֶבַע אֱנוֹשִׁי, וְהוּא תַּאֲוָה הַשּׁוֹלֶטֶת עַל הָרָצוֹן, וּכְבָר כָּתַבְתִּי בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת בְּפָסוּק (ויקרא יח:ב) ״כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם״ וְגוֹ׳, כִּי בְּחִינָה זוֹ אֵין יְכֹלֶת בָּאָדָם לִשְׁלֹט עָלֶיהָ אֶלָּא בְּגֶדֶר הָרִחוּק בִּבְחִינַת הַחוֹשֵׁב. וּמֵעַתָּה, לְצַד שֶׁצִּוָּה ה׳ בִּמְקוֹמוֹ לְקַיֵּם הַמִּין וּלְהִדָּבֵק בְּצֶלַע נָכוֹן לְאִישׁ, יֵשׁ מוֹצָא רַע מִבְּחִינָה זוֹ לְהִתְגַּבֵּר בּוֹ בְּחִינַת חֵשֶׁק הַמִּתְגַּבֵּר וְנוֹצֵחַ הָרָצוֹן בְּהוֹפְכוֹ, וְאֵין אָדָם שׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ לְהִשָּׁמֵר מִן הָעֲרָיוֹת שֶׁצִּוָּה ה׳ עֲלֵיהֶם. וְאִם כֵּן מִמָּה נַפְשָׁךְ: יַעֲשֶׂה מִצְוָה ״דֶּרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה״ (משלי ל:יט) לְקַיֵּם מִינוֹ – הִנֵּה הוּא מְשֻׁלָּל מִשְּׁמִירַת הָעֲרָיוֹת; יִמְנַע עַצְמוֹ מִמִּין זֶה כָּל עִקָּר – הִנֵּה הוּא מְבַטֵּל מִצְוַת פְּרִיָּה וְרִבְיָה וּמִצְוַת יִבּוּם.
ויקרא יט:ב · פירוש ט
דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
אֲשֶׁר עַל כֵּן בָּא מַאֲמַר ה׳ כָּאן וְצִוָּה בִּנְעִימוּת אִמְרֵי קָדוֹשׁ קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, פֵּרוּשׁ, שֶׁיְּקַדְּשׁוּ עַצְמָן בַּמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר בָּאָה עֲלֵיהֶם הַמִּצְוָה לַעֲשׂוֹתָהּ, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַדָּבָר לְתַאֲוַת הַגֶּשֶׁם וּלְהַשְׁלִים הַחֵפֶץ הַשּׁוֹאֲלוֹ עֲשׂוֹת דָּבָר, אֶלָּא יַעֲשֶׂה הַדָּבָר בִּקְדֻשָּׁה וּבְטַהֲרָה, כְּמוֹ שֶׁמִּתְעַטֵּף בְּצִיצִית וּמַכְנִיס תְּפִלִּין בִּזְרוֹעוֹ, וְיִמְאַס בְּדַעְתּוֹ חֵפֶץ הַבָּא מֵעַצְמוֹ, וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים כ:) יִהְיֶה דּוֹמֶה כְּמוֹ שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד, וּלְאִישׁ כָּזֶה קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ.
ויקרא יט:ב · פירוש יב
דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
עוֹד יִרְצֶה, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם שֶׁלֹּא אָסַר הַכָּתוּב אֶלָּא מַעֲשֵׂה הָעֲרָיוֹת, אֲבָל לֹא בְּחִינַת הַחוֹשֵׁב וְהַהִסְתַּכְּלוּת וּשְׁאָר דִּקְדּוּקֵי הַתִּיעוּב אֲשֶׁר רַבּוּ, וּכְבָר רָמְזוּ מֵהֶם רַזַ״ל (ברכות סא.) כְּגוֹן הַמַּרְצֶה מָעוֹת מִיָּדוֹ לְיַד אִשָּׁה וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ בְּפָסוּק ״יָד לְיָד״ וְגוֹ׳ (משלי יא:כא), וְכָאן צִוָּה ה׳ עַל הַדְּבָרִים הָהֵמָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק עַצְמוֹ מֵהַכִּעוּר וּמֵהַדּוֹמֶה לַדּוֹמֶה לוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לְהִכָּשֵׁל אֲפִילוּ בַּדִּקְדּוּקִים הָהֵם, וּכְמַאֲמַר הַזֹּהַר בְּפָסוּק ״אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים״, וְהוּא מַה שֶׁצִּוָּה בְּמַאֲמַר ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ״, לְבַל יָבֹא לִידֵי הַחוֹשֵׁב וְתִהְיֶה נִשְׁלֶלֶת מֵהֶם בְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (דברים כג:יא) ״לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה״. וּלְצַד שֶׁיֹּאמַר אָדָם, הֲלֹא דָּבָר זֶה אֵינוֹ בִּרְשׁוּתִי, שֶׁהֲגַם שֶׁאֶשְׁמֹר עַצְמִי בַּיּוֹם, אַף עַל פִּי כֵן בַּלַּיְלָה אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בְּיָדִי, לָזֶה אָמַר כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם, וְכֵיוָן שֶׁאֲנִי קָדוֹשׁ וַאֲנִי עִמָּכֶם, אֲנִי אֶמְנַע בְּחִינַת הַטֻּמְאָה מִגֶּשֶׁת לָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, זוּלַת אִם אָדָם יַחְשֹׁב בִּבְחִינַת הָרַע, אָז שׁוֹלֵל מִמֶּנּוּ הַשְׁרָאַת שְׁכִינָה וְשׁוֹרָה עָלָיו בְּחִינַת הָרַע וְהוּא הַהִדְרוֹקָן הַמְּכַסֶּה פְּנֵי אִישׁ רַע, וְאָז יָבֹא לִידֵי קֶרִי בַּלַּיְלָה.
ויקרא יט:ג · פירוש א
אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
אִישׁ אִמּוֹ וְגוֹ׳. טַעַם סְמִיכוּת מִצְוָה זוֹ לְמִצְוַת קְדוֹשִׁים, נִתְכַּוֵּן לִרְמֹז גַּם כֵּן גֶּדֶר לָעֲרָיוֹת, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לו:) שֶׁדָּרְשׁוּ בַּפָּסוּק ״וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב״ וְגוֹ׳ כִּי כְּשֶׁתָּקְפָתוֹ אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר לְיוֹסֵף וּתְקָפוֹ יִצְרוֹ, נִזְדַּמְּנָה לוֹ דְּיוֹקַן אָבִיו וְאָמַר לוֹ וְכוּ׳, מִיָּד ״וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי״ וְגוֹ׳. וְשָׁמַעְתִּי מִשֵּׁם אַנְשֵׁי אֱמֶת (קב הישר פ״ב) כִּי דְּיוֹקַן הָאָב תַּגְבִּיר כֹּחַ הַקְּדֻשָּׁה בַּבֵּן וְתִמְנָעֵהוּ מִבּוֹא אֶל הַתִּיעוּב, וְהוּא אָמְרוֹ סָמוּךְ לְמִצְוַת הָעֲרָיוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ תִּירָאוּ. וְלָזֶה מִי שֶׁתְּקָפוֹ יִצְרוֹ יְצַיֵּר בֵּין עֵינָיו יוֹלְדָיו וְיִהְיֶה לוֹ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ.
ויקרא יט:ג · פירוש ב
אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
גַּם יִרְמוֹז כִּי בַּעֲשׂוֹתוֹ הַמְּזִמָּתָה יְבַזֶּה כְּבוֹד אָבִיו, וְלָזֶה יְצַו הָאֵל סָמוּךְ לְמִצְוַת הָעֲרָיוֹת מִצְוַת מוֹרָאוֹ שֶׁל אָב וָאֵם, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם גִּלָּה עֲרָיוֹת בִּטֵּל מִצְוַת מוֹרָא אָב וָאֵם, שֶׁגָּרַם לָהֶם זִלְזוּל שֶׁיֹּאמְרוּ אָרוּר שֶׁזּוֹ יָלַד וְכוּ׳. וּלְדֶרֶךְ זֶה הִקְדִּים הָאֵם לָאָב לְצַד שֶׁהִיא נוֹטֶלֶת הַחֶרְפָּה בְּיוֹתֵר, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי י:א) ״וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ״.
ויקרא יט:כט · פירוש א
אַל־תְּחַלֵּ֥ל אֶֽת־בִּתְּךָ֖ לְהַזְנוֹתָ֑הּ וְלֹא־תִזְנֶ֣ה הָאָ֔רֶץ וּמָלְאָ֥ה הָאָ֖רֶץ זִמָּֽה׃
אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, יְצַו הָאֵל לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת שֶׁלֹּא יִנְהַג בָּהּ מִנְהַג חוּלִּין לְהַרְאוֹתָהּ לִפְנֵי כֹל וּלְהִתְנָאוֹת לִפְנֵיהֶם, אֶלָּא כְּבוּדָּה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה. וַהֲגַם שֶׁיִּתְכַּוֵּן בָּהּ לַהֲנָאַת זִוּוּגָהּ כְּדֵי שֶׁיִּוָּדַע כִּי בַּת יָפָה וּנְעִימָה הִיא וְתִנָּשֵׂא לָרָאוּי לָהּ, עַל כָּל זֶה יְצַו הָאֵל כִּי חִלּוּל הוּא לָהּ, וְהַיּוֹצֵא מִזֶּה הוּא לְהַזְנוֹתָהּ לֹא לְהַשִּׂיאָהּ, כִּי יִבְעַר בָּהּ אֵשׁ הַטִּבְעִי וּתְחַלֵּל כְּבוֹדָהּ. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא שֶׁתִּהְיֶה סִבָּה לְהַבְעִיר אֵשׁ בְּלֵב רוֹאֶה וְחוֹמֵד וְתִזְנֶה הָאָרֶץ, וּלְבַסּוֹף ״וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה״, וְנִמְצָא עֲוֹן כָּל הָרֶשַׁע תָּלוּי בְּצַוָּארוֹ. וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת בְּפָסוּק (ויקרא יח:ב) ״כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם״, שֶׁחוּשׁ הָרְאוּת יַגְדִּיל הַחֵפֶץ בַּדָּבָר וִיבַטֵּל כֹּחַ הָרָצוֹן בַּמְּנִיעָה וְיַטֵּהוּ אֶל חֵפֶץ הַמַּעֲשֶׂה רַחֲמָנָא לִיצְלַן:
ויקרא יט:ל · פירוש ב
אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃
וְנִרְאֶה כִּי מִצְוָה זוֹ קְשׁוּרָה עִם מַה שֶׁלְּפָנֶיהָ, כִּי לְצַד שֶׁצִּוָּה ה׳ לָאָב לְבַל יְחַלֵּל בִּתּוֹ לְהַזְנוֹתָהּ, לִפְעָמִים יִמָּצֵא כִּי הַבַּת מֵעַצְמָהּ תְּחַלֵּל כְּבוֹד עַצְמָהּ וּכְבוֹד אָבִיהָ לִזְנוֹת וְאֵין יַד הָאָב בָּאֶמְצַע, לָזֶה צִוָּה ה׳ לָאָב שֶׁיַּעֲשֶׂה שְׁמִירָה לְבַל תִּזְנֶה הַבַּת כִּי הַכֹּל תָּלוּי בַּמּוֹלִיד. וְלֶהֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ שָׁלֹשׁ סִבּוֹת אֲשֶׁר יַפְעִילוּ הוֹלָדַת טֶבַע רַע בַּנּוֹלָדִים: הָאֶחָד, אִם בִּשְׁעַת הַזִּוּוּג יְכַוֵּן אֶל הֲנָאַת הַמִּשְׁגָּל לֹא לְסִבַּת מִצְוַת הַבּוֹרֵא לְקַיֵּם הַמִּין, זֶה יוֹלִיד בַּנּוֹלָד תִּגְבּוֹרֶת (רַע). הַמִּין הַשֵּׁנִי מִמֶּנָּה, פֵּרוּשׁ מִצַּד שֶׁהָאִשָּׁה מַעֲשֶׂיהָ לֹא טוֹבִים, רַחְלָא בָּתַר רַחְלָא אָזְלָא (כתובות סג.). ג׳, אִם הַמּוֹלִידִים אָב אוֹ אֵם חָשְׁבוּ בְּחִינַת הָרַע בְּהֶסַּח הַדַּעַת, וּכְמַעֲשֵׂה חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (סנהדרין קד.) אֲשֶׁר מַחֲשַׁבְתָּם סִבְּבָה הוֹלָדַת בִּלְתִּי הָגוּן, הֲגַם הֱיוֹתָם יְסוֹדֵי עוֹלָם.
ויקרא יט:ל · פירוש ג
אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃
כְּנֶגֶד סִבָּה רִאשׁוֹנָה אָמַר אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בַּזֹּהַר (ח״ב פט.) בְּפָסוּק ״לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי״ (ישעיהו נו:ד), שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים הַמְּסָרְסִים אֶת עַצְמָם וְאֵינָם נִזְקָקִים לִנְשׁוֹתֵיהֶם אֶלָּא בְּלֵיל שַׁבָּת, וּמוֹשְׁכִין לִבְנֵיהֶם נְשָׁמוֹת קְדוֹשִׁים, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁהָרוֹצֶה לְהוֹלִיד בֵּן בַּעַל נֶפֶשׁ טְהוֹרָה צָרִיךְ לְסָרֵס עַצְמוֹ וְלַעֲצֹר כֹּחַ הַתָּאֵב, וְלֹא יִפְעַל אֶלָּא לַתַּכְלִית הַמְּצֻוֶּה בּוֹ מֵאֵת ה׳ בָּרוּךְ הוּא. וְהוּא מַאֲמַר ה׳ לִמְנֹעַ נֶפֶשׁ זוֹנָה מִבֵּיתוֹ, אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ לְהִזְדַּוֵּג בָּהֶם, וּבָזֶה תּוֹלִיד נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה הַמּוֹאֶסֶת בִּזְנוּת. וּכְנֶגֶד סִבָּה שְׁנִיָּה שֶׁהוּא הַחֲשָׁשׁ מִצַּד הָאֵם אָמַר וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ, אַזְהָרָה לִירֹא מֵהַמִּקְדָּשׁ, וּבָזֶה תִּשְׁמֹר עַצְמָהּ הָאִשָּׁה לְבַל יְבִיאֶנָּה אֶל הַמִּקְדָּשׁ לְהַשְׁקוֹתָהּ מֵי הַמָּרִים. וּכְנֶגֶד סִבָּה שְׁלִישִׁית סָמַךְ לָזֶה אַזְהָרַת אַל תִּפְנוּ אֶל הָאוֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעוֹנִים, הֵם בְּחִינַת הַטֻּמְאָה הָרוֹצָה וּמִתְאַוָּה לְהִדָּבֵק בָּאָדָם הַטָּהוֹר.
ויקרא כא:ח · פירוש א
וְקִ֨דַּשְׁתּ֔וֹ כִּֽי־אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא מַקְרִ֑יב קָדֹשׁ֙ יִֽהְיֶה־לָּ֔ךְ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃
וְקִדַּשְׁתּוֹ. וְלֹא אָמַר ״וְקִדַּשְׁתֶּם״ כַּסֵּדֶר הַנִּדְבָּר עַד עַתָּה בִּלְשׁוֹן רַבִּים. לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות פח:) שֶׁאַזְהָרָה זוֹ בָּאָה שֶׁאִם כֹּהֵן לֹא רָצָה לְגָרֵשׁ אִשָּׁה זוֹנָה וַחֲלָלָה וְגוֹ׳, שֶׁמַּלְקִין אוֹתוֹ וּמְיַסְּרִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּגָרֵשׁ. וּלְפִי הַטַּעַם שֶׁנָּתַן הַכָּתוּב כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב, תָּבֹא הַסְּבָרָא לוֹמַר כִּי כָּל עוֹד שֶׁיֵּשׁ כֹּהֲנִים שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים הַמַּסְפִּיקִים לְהַקְרִיב אֵין חִיּוּב לָכוֹף, לָזֶה אָמַר לְשׁוֹן יָחִיד שֶׁאֲפִלּוּ עַל אֶחָד מֵהֶם יַקְפִּיד לַעֲשׂוֹת כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה.
במדבר
במדבר א:יח · פירוש ב
וְאֵ֨ת כׇּל־הָעֵדָ֜ה הִקְהִ֗ילוּ בְּאֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּתְיַֽלְד֥וּ עַל־מִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְגֻלְגְּלֹתָֽם׃
וַיִּתְיַלְדוּ וְגוֹ׳. כָּתַב רַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: הֵבִיאוּ סֵפֶר יִחוּסֵיהֶן וְעֵדֵי חֶזְקַת לֵידָתָן כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהִתְיַחֵס עַל הַשֵּׁבֶט. וְהִשִּׂיג רַמְבַּ״ן כִּי לֹא הָיוּ צְרִיכִין לְכָל זֶה, עַד כָּאן. וְאוּלַי כִּי הֻצְרְכוּ לְחֶזְקַת לֵידָה לְמֵיחוּשׁ מַמְזֵר שֶׁמַּכִּיר אָבִיו, וְהַכָּרַת מַמְזֵרוּתוֹ תִּהְיֶה מֵהַלֵּידָה, וְצָרִיךְ לְהָבִיא חֶזְקַת לֵידָה, פֵּרוּשׁ שֶׁנּוֹלַד בְּכַשְׁרוּת, וְזוּלַת זֶה יוּכַל הַמַּמְזֵר לוֹמַר סֵפֶר יוֹחֲסִין עַד יַעֲקֹב אֲשֶׁר הוֹדִיעַתּוּ אִמּוֹ.
במדבר ה:יב · פירוש א
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֥ישׁ אִישׁ֙ כִּֽי־תִשְׂטֶ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וּמָעֲלָ֥ה ב֖וֹ מָֽעַל׃
דַּבֵּר וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ וְגוֹ׳ אִישׁ אִישׁ וְגוֹ׳. כָּפַל לוֹמַר דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ, גַּם שִׁנָּה אֶת לְשׁוֹנוֹ, גַּם כָּפַל לוֹמַר אִישׁ אִישׁ, לְצַד שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת בְּסוֹטוֹת: אַחַת נְקִיָּה וְאַחַת טְמֵאָה. הַטְּמֵאָה תִצְבֶּה בִּטְנָהּ וְתִפֹּל יְרֵכָהּ וְגוֹ׳, וְהַטְּהוֹרָה מַשְׁבַּחַת וְנִזְרְעָה זָרַע. לָזֶה אָמַר דִּבּוּר וַאֲמִירָה – דִּבּוּר לַטְּמֵאָה, וַאֲמִירָה רַכָּה לַטְּהוֹרָה אֲשֶׁר יְקַנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ, כִּי ה׳ יִתְמֹךְ לִבָּהּ בַּיִּעוּדִים הַנֶּאֱמָרִים אִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה. וּלְטַעַם זֶה עַצְמוֹ כָּפַל לוֹמַר ״אִישׁ אִישׁ״, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יב:) בְּאָמְרוֹ ״וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל״ – אִם מָעֲלָה בּוֹ מַעַל אִיהוּ בְּקָרֵי וְכוּ׳. וּמֵעַתָּה יֹאמַר אָדָם אִם קִנֵּא לְאִשְׁתּוֹ וְיוֹדֵעַ הוּא בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין בּוֹ מַעַל, תִּהְיֶה בְּדִיקָתָהּ אֶצְלוֹ מִמַּעֲשָׂיו בִּמְקוֹם הַשְׁקָאָה, וְיֹאמַר לְהַחְזִיקָהּ בְּטַהֲרָה אֲפִלּוּ אַחַר קִנּוּי וּסְתִירָה. לָזֶה אָמַר אִישׁ אִישׁ – בֵּין הַיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ כִּי הוּא אִישׁ טָהוֹר בֵּין אֲשֶׁר לֹא טָהוֹר, צָרִיךְ לַהֲבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן.
במדבר ה:יב · פירוש ב
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֥ישׁ אִישׁ֙ כִּֽי־תִשְׂטֶ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וּמָעֲלָ֥ה ב֖וֹ מָֽעַל׃
וְאוּלַי כִּי לָזֶה כִּוֵּן הַכָּתוּב בְּכֶפֶל דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ, בֵּין לְמִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁלֹּא לְהָבִיא מִטַּעַם שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא טָהוֹר, גַּם כְּדֵי שֶׁלֹּא יָרֵעַ חֶזְקָתוֹ, וְאָמְרוֹ וְאָמַרְתָּ אֲמִירָה רַכָּה לְהֶחָפֵץ בַּדָּבָר, אוֹ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֶשְׁנוֹ בְּדִבּוּר קָשֶׁה וַאֲמִירָה רַכָּה: מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעַל הֲגַם שֶׁיֵּשׁ לוֹ דִּבּוּר קָשֶׁה כִּי תִגָּלֶה רָעָתוֹ בְקָהָל, אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לוֹ טוֹבָה לְהַרְחִיקוֹ מִמִּכְשׁוֹל לְבַל יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה בִּתְמִידוּת; וּלְמִי שֶׁהוּא נָקִי יֵשׁ לוֹ דִּבּוּר קָשֶׁה לְהַכְרִיחוֹ לְבַזּוֹת בְּאִשְׁתּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ אֲמִירָה הַסּוֹעֶדֶת הַלֵּב שֶׁתִּנָּקֶה הָאִשָּׁה וְנִזְרְעָה זֶרַע וְגוֹ׳:
במדבר ה:טו · פירוש א
וְהֵבִ֨יא הָאִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְהֵבִ֤יא אֶת־קׇרְבָּנָהּ֙ עָלֶ֔יהָ עֲשִׂירִ֥ת הָאֵיפָ֖ה קֶ֣מַח שְׂעֹרִ֑ים לֹֽא־יִצֹ֨ק עָלָ֜יו שֶׁ֗מֶן וְלֹֽא־יִתֵּ֤ן עָלָיו֙ לְבֹנָ֔ה כִּֽי־מִנְחַ֤ת קְנָאֹת֙ ה֔וּא מִנְחַ֥ת זִכָּר֖וֹן מַזְכֶּ֥רֶת עָוֺֽן׃
וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְגוֹ׳. עַד סוֹף כָּל הָעִנְיָן. יֵשׁ לְהָעִיר בָּעִנְיָן: א׳ מַה הִיא כַּוָּנָתוֹ בְּמַאֲמַר מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן, לָמָּה הֻצְרַךְ לְזִכָּרוֹן, וּמַה גַּם שֶׁהַמַּעֲשֶׂה אֵינוֹ רָחוֹק לְהַצְרִיךְ זִכָּרוֹן. גַּם לָמָּה יִתְיַחֵס לְמִנְחַת שְׂעוֹרִים שֶׁהִיא מַזְכֶּרֶת עָוֹן, וַהֲלֹא רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהוּא קָרְבַּן מִנְחָה חֲדָשָׁה לְיִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת הַכַּוָּנָה בְּמַעֲשֶׂה זֶה שֶׁל מַיִם קְדוֹשִׁים, מַה מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל מַיִם, וְלָמָּה נִקְרְאוּ קְדוֹשִׁים, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סוטה טו:, ספרי) שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁקָּדְשׁוּ בִּכְלִי שֶׁהוּא הַכִּיּוֹר, גַּם לָזֶה יֵשׁ לְהַשְׂכִּיל לָמָּה יְצַו ה׳ עַל דָּבָר זֶה. גַּם מַה הוּא פְּעֻלַּת הַסֵּפֶר לְהַשְׁקוֹתָהּ בּוֹ, בִּשְׁלָמָא מַה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בָּעֵגֶל שֶׁהִשְׁקָה אֶת יִשְׂרָאֵל הוּא עַל דֶּרֶךְ ״תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ״ (ירמיהו ב:יט). גַּם לָמָּה מִן הַמִּקְדָּשׁ. גַּם דִּקְדֵּק שֶׁיִּהְיֶה מֵהַמְּזֻמָּן בַּמִּקְדָּשׁ (סוטה שם) וְלֹא יַחְפֹּר, נִפְלָאִים מִמֶּנִּי הַדְּבָרִים. גַּם אָמְרוֹ וְנָתַן אֶל הַמָּיִם וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הֶעָפָר צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְרַבָּנָן סוֹבְרִים שֶׁאִם הִקְדִּים הֶעָפָר לַמַּיִם פָּסוּל, מַה מְעַכֵּב דָּבָר זֶה, וְרוֹאַנִי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הַכָּתוּב בְּמִצְוָה זוֹ חֻקָּה לִסְתֹּם פִּי שׁוֹאֵל לֵאמֹר לֹא תִשְׁאַל. גַּם אָמְרוֹ מֵי הַמָּרִים לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה יִקְרָא לָהֶם מָרִים, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי אָמְרוּ: ״מָרִים״ – נֶהְפָּכִים הַמַּיִם לִהְיוֹת מָרִים, דָּבָר אַחֵר עַל שֵׁם סוֹפָן, מְמָרִין אֶת הַגּוּף. וּבַגְּמָרָא (סוטה כ.) אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן דָּבָר מַר לְתוֹךְ הַמַּיִם, מַאי טַעְמָא, דִּכְתִיב: ״הַמָּרִים״, שֶׁמָּרִים כְּבָר, עַד כָּאן. וְהַדְּבָרִים תְּמוּהִים, לָמָּה סָתַם ה׳ הַדְּבָרִים בְּמִצְוָה זוֹ, נוֹסָף עַל תְּמִיהַת הַדָּבָר בִּכְלָלוּתוֹ.
במדבר ה:טו · פירוש ט
וְהֵבִ֨יא הָאִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְהֵבִ֤יא אֶת־קׇרְבָּנָהּ֙ עָלֶ֔יהָ עֲשִׂירִ֥ת הָאֵיפָ֖ה קֶ֣מַח שְׂעֹרִ֑ים לֹֽא־יִצֹ֨ק עָלָ֜יו שֶׁ֗מֶן וְלֹֽא־יִתֵּ֤ן עָלָיו֙ לְבֹנָ֔ה כִּֽי־מִנְחַ֤ת קְנָאֹת֙ ה֔וּא מִנְחַ֥ת זִכָּר֖וֹן מַזְכֶּ֥רֶת עָוֺֽן׃
וְצִוָּה עוֹד שֶׁיַּקְרִיב מִנְחָה מֵהַשְּׂעוֹרִים, הַטַּעַם דּוּגְמָא לְמִנְחָה פְּחוּתָה שֶׁהֵבִיא קַיִן בִּתְחִלַּת הָעוֹלָם, וְזֶה נִסְבַּב מֵחֵטְא אָדָם וְחַוָּה, וְהוּא הַזְכָּרַת עָוֹן אֲשֶׁר גָּרַם בְּכִי לַמַּיִם וּקְלָלָה לַאֲדָמָה, וְהוּא מַאֲמַר מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן, וְאָז יַשְׁקֶה הָאִשָּׁה הַמַּיִם. וְהִנֵּה בְּבוֹא הַמַּיִם הָהֵם בִּמְעֵי הָאִשָּׁה בְּמִיחוּי הַשֵּׁם בְּתוֹכוֹ, אִם הָאִשָּׁה טְמֵאָה הִנֵּה הַשֵּׁם הַהוּא עַל יְדֵי הַמִּנְחָה שֶׁמַּזְכֶּרֶת עָוֹן יִזְכּוֹר עָוֹן הַקּוֹדֵם וְיַרְגִּישׁוּ הַמַּיִם, וּבָזֶה יִהְיוּ מָרִים כִּי יִזְכְּרוּ יְגוֹנָם וּבְכִיָּתָם וַה׳ מָחָה אֶת דִּמְעָתָם. וְהִנֵּה הָאִשָּׁה הַטְּמֵאָה תְּסוֹבֵב מָרָתָם וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמָּרִים לְמָרִים, יַחְתְּכוּ מֵעֶיהָ וְיַעֲשׂוּ בָהּ נְקָמָה, כִּי זֹאת הָאִשָּׁה הַגּוֹרֶמֶת בְּכִיָּתָם, וּבְכֹחַ הַשֵּׁם הַנָּתוּן בָּהֶם יִנְקְמוּ נִקְמָתָם מִמֶּנָּה. וְהַיּוֹדֵעַ חֵטְא חַוָּה בְּזוּהֲמַת נָחָשׁ יֵדַע כִּי זֶה הוּא עָוֹן הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הֶעֱלָה שְׁכִינַת אוֹר עֶלְיוֹן מֵעוֹלָם זֶה הַתַּחְתּוֹן, וּכְפִי זֶה הַאִם יִמְצָא אִישׁ אֶת אוֹיְבוֹ וִישַׁלְּחֶנּוּ, וִיקַיְּמוּ בָּהּ הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ, וְיַעֲשׂוּ נְקָמָה בָּהּ בֵּין הַמַּיִם בֵּין הֶעָפָר שֶׁלִּשְׁנֵיהֶם יֵשׁ גְּרַם רָעָה, וַהֲגַם שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הַכָּתוּב אֶלָּא מַיִם יֵשׁ בּוֹ גַּם הֶעָפָר.
במדבר ה:כח · פירוש א
וְאִם־לֹ֤א נִטְמְאָה֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וּטְהֹרָ֖ה הִ֑וא וְנִקְּתָ֖ה וְנִזְרְעָ֥ה זָֽרַע׃
וְאִם לֹא נִטְמְאָה וְגוֹ׳ וּטְהוֹרָה וְגוֹ׳. כָּפַל לוֹמַר ״וּטְהוֹרָה״, לְצַד שֶׁבָּא לוֹמַר כִּי מִלְּבַד שֶׁתִּנָּקֶה הָאִשָּׁה מֵהַמַּיִם וְלֹא יַשְׁחִיתוּהָ, עוֹד לָהּ ״וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע״. לָזֶה הִתְנָה וּטְהוֹרָה, פֵּרוּשׁ, לֹא נִטְמֵאת בִּנְתִינַת שְׁכִיבָתוֹ שֶׁל אִישׁ מִבַּלְעֲדֵי אִישָׁהּ, וּטְהוֹרָה מִדָּבָר מְגֻנֶּה שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הַנּוֹאֲפִים הַקּוֹדְמִים לְבִיאָה, חֵשֶׁק הַזּוּלַת וְחִבּוּק וְנִשּׁוּק וְדוֹמֶה לוֹ. אָז הוּא שֶׁיֵּטִיבוּ לָהּ הַמַּיִם כְּכָל הַכָּתוּב. אֲבָל אִם לֹא נִטְמְאָה אֲבָל לֹא נִטְהֲרָה מֵעַנְפֵי הַחֵטְא, הֲגַם שֶׁתִּנָּקִי מֵהָעֹנֶשׁ לֹא יַגִּיעוּהָ טוֹבוֹת הָאֲמוּרוֹת.
במדבר ה:כח · פירוש ב
וְאִם־לֹ֤א נִטְמְאָה֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וּטְהֹרָ֖ה הִ֑וא וְנִקְּתָ֖ה וְנִזְרְעָ֥ה זָֽרַע׃
וְתִמְצָא שֶׁבִּשְׁבוּעַת הַכֹּהֵן אָמַר כִּי שָׂטִית תַּחַת וְגוֹ׳ וְכִי נִטְמֵאת וְגוֹ׳, וְקָשֶׁה, מַה הוּא כַּוָּנָתוֹ בְּמַאֲמַר ״כִּי שָׂטִית״, אִם הוּא ״כִּי נִטְמֵאת״ – לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְכִי נִטְמֵאת״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְעִנְיַן דְּבָרִים הַקּוֹדְמִים לַטֻּמְאָה שֶׁהוּא חֵשֶׁק הַזּוּלַת וְכוּ׳, וְהִתְנָה וְכִי נִטְמֵאת אָז הוּא שֶׁיִּהְיֶה לָהּ עֹנֶשׁ, וְאָמַר בְּהַפְכִּיּוּת אִם לֹא הָיוּ שְׁתֵּי הַחֲלוּקּוֹת תִּנָּקֶה מֵהָרַע וְתַצְלִיחַ בְּדָבָר טוֹב, וַחֲלוּקָּה הָאֶמְצָעִית מוּבֶנֶת מֵאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים. וְרַזַ״ל אָמְרוּ (סוטה יח.) ״וּטְהוֹרָה הִיא״ מֵאִישׁ אַחֵר, וּלְדַרְכֵּנוּ אִישׁ אַחֵר נִכְלָל בְּמַאֲמַר לֹא נִטְמְאָה, כִּי דֶּרֶךְ כְּלָל אָמַר בֵּין מֵאִישׁ זֶה בֵּין מֵאַחֵר.
במדבר ז:מח · פירוש א
בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י אֶפְרָ֑יִם אֱלִֽישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃
אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד. רַזַ״ל אָמְרוּ (תנחומא) רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה הָיוּ דּוֹרְשִׁים אֶת הַשֵּׁמוֹת: ״אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד״ – אֵלַי שָׁמַע וְלַאֲדוֹנָתוֹ לֹא שָׁמַע, עִמִּי הָיָה הוֹדוֹ וְלֹא עִם הָרְשָׁעִים, עַד כָּאן. נִרְאֶה כִּי יְכַוֵּן הַכָּתוּב בְּמַאֲמַר אֵלִי שָׁמָע, שֶׁטַּעַם שֶׁפֵּרַשׁ יוֹסֵף לֹא לְצַד שׁוּם מֵחוּשׁ אֲשֶׁר יְסֻבַּב מֵהַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא לְצַד יִרְאַת ה׳, כְּאָמְרוֹ (בראשית לט:ט): ״וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים״, וְהוּא מַאֲמַר אֵלַי שָׁמָע. עוֹד יִרְצֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ (סוטה לו:) שֶׁנִּדְמָה לוֹ דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְכוּ׳, וְהֵן יָדוּעַ כִּי הוּא מַרְאֵה הַשְּׁכִינָה, כִּי אָבִיו בִּמְקוֹמוֹ לֹא יָדַע דָּבָר וַאֲפִלּוּ אִם עוֹדֶנּוּ חַי, אֶלָּא אֲבִיר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְהוּא מַאֲמַר אֵלַי שָׁמָע. וְכָפַל לוֹמַר עוֹד עַמִּיהוּד לִרְמֹז מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שם): ״וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ״, פֵּרוּשׁ ״לִשְׁכַּב״ וְגוֹ׳ כִּפְשׁוּטוֹ, ״לִהְיוֹת עִמָּהּ״ – שֶׁתָּבְעָה מִמֶּנּוּ לְקֵרוּב בְּשָׂרוֹ לִבְשָׂרָהּ וְלֹא רָצָה, וְהוּא מַאֲמַר ״עִמִּי הוֹדוֹ״ וְכוּ׳. וְרַזַ״ל שֶׁאָמְרוּ ״עִם רְשָׁעִים״ לְשׁוֹן רַבִּים, אוּלַי שֶׁכַּוָּנָתָם לוֹמַר שֶׁלֹּא מֵאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר לְבַד נִשְׁמַר אֶלָּא מִכַּמָּה כַּיּוֹצֵא בָּהּ.
במדבר טו:לט · פירוש ד
וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃
וְאָמַר ״לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם״, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות מד.) מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד וְכוּ׳ כֵּיוָן שֶׁעָלָה וְכוּ׳ טָפְחוּ לוֹ צִיצִיּוֹתָיו עַל פָּנָיו וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״לְמַעַן תִּזְכְּרוּ״, פֵּרוּשׁ, שֶׁהַצִּיצִית הוּא יַזְכִּיר אֶתְכֶם וְיִמְנַע אֶתְכֶם מֵחֵטְא מִכָּל מִין חֵטְא. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר וַעֲשִׂיתֶם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לט:) יָשַׁב אָדָם וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה, וְהֶעֱמִידוּהָ בְּבָאָה לְיָדוֹ עֲבֵרָה וּפֵרַשׁ מִמֶּנָּה. וְאָמַר וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה כד) אֵין נִקְרָא קָדוֹשׁ אֶלָּא הַפּוֹרֵשׁ מִן הָעֲרָיוֹת. וְאָמְרוֹ אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ, חִיּוּב הָעַבְדוּת שֶׁאֲנִי מְחַיֵּב אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עָלָיו סִימָן לְצַד שֶׁהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם וְגוֹ׳, וְכָפַל לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הוּא חִיּוּב מֻשְׂכָּל. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (ויקרא כה:נה) ״כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם״ וְגוֹ׳:
במדבר כד:יד · פירוש ב
וְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃
אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה וְגוֹ׳ בְּאַחֲרִית וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁרָצָה לְגַלּוֹת לוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יְאַבְּדוּ וִיקַעְקְעוּ בֵּיצָתָם שֶׁל מוֹאָב, וְגַם בָּלָק אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה רוֹאֶה דָּבָר זֶה בַּצִּפּוֹר כִּי עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִמְחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב, לָזֶה אָמַר לוֹ כִּי מַה שֶׁיַּעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וְטַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לְהוֹדִיעוֹ דָּבָר זֶה, לְפִי שֶׁבָּא לְיַעֲצוֹ עֲצַת הַפְקָרַת בְּנוֹתֵיהֶם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קו.) בְּפֵרוּשׁ אָמְרוֹ ״לְכָה אִיעָצְךָ״, לָזֶה חָשׁ שֶׁיֹּאמַר אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיֵּצְאוּ נְשֵׁיהֶם לְעַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים לְאַבְּדָם, הֲלֹא כָּל הַיּוֹצֵא יִדָּקֵר. לָזֶה הוֹדִיעוֹ כִּי לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ עַם הַזֶּה לְעַמְּךָ, וִיכוֹלִין נְשֵׁיהֶם לָצֵאת לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לַעֲצָתוֹ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר לְעַמְּךָ, לוֹמַר דַּוְקָא לְעַמְּךָ שֶׁהֵם מוֹאָב שֶׁהָיָה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם הוּא שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ לָהֶם דָּבָר אֶלָּא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וּלְמַעֵט בָּלָק כִּי פֶּתַע יִשָּׁבֵר, וּכְמוֹ שֶׁכֵּן הָיָה דִּכְתִיב (במדבר לא,ח) ״וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן״ וְגוֹ׳ וְהוּא אֶחָד מֵהֶם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כ,כ).
במדבר כה:א · פירוש א
וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב׃
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה צֹרֶךְ בְּהוֹדָעַת מַאֲמָר זֶה, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש רבה, תנחומא) הֵעִירוּ בָּזֶה וְאָמְרוּ כִּי לְהוֹדִיעֲךָ בָּא כִּי זֶה סִבָּה לִזְנוּת וְכוּ׳, לְפִי שֶׁהַמָּקוֹם מִטִּבְעוֹ לְעוֹרֵר טֶבַע הַתַּאֲוָה הַבַּהֲמִית. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁהַכָּתוּב יָעִיד סִבַּת הַזְּנוּת שֶׁהָיְתָה לְפִי שֶׁיָּצְאוּ הָעָם לְטַיֵּל חוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וְשָׁם נִמְצְאוּ בְּנוֹת מוֹאָב, וְהוּא אָמְרוֹ וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים, פֵּרוּשׁ בְּמָקוֹם שֶׁהָיוּ מְטַיְּלִים בּוֹ חוּץ לְמַחֲנֵיהֶם, וְשִׁטִּים הוּא לְשׁוֹן טִיּוּלִים כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (במדבר יא:ח) ״שָׁטוּ הָעָם״, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אֵין שַׁיִט אֶלָּא לְשׁוֹן טִיּוּל. וְזֶה סִבַּת ״וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת״.
במדבר כה:א · פירוש ב
וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב׃
וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. אָמְרוֹ וַיָּחֶל לְשׁוֹן חִלּוּל, שֶׁנִּתְחַלֵּל לִזְנוֹת, פֵּרוּשׁ לְפִי שֶׁזָּנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכָר. וְאָמַר אֶל בְּנוֹת וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש רבה ותנחומא שם) שֶׁהָיוּ תּוֹבְעִים אוֹתָם לַעֲבֵרָה וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם הִשְׁתַּחֲוֵה לָזֶה וְגוֹ׳, וְהָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים אֶל אֲשֶׁר הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם בְּנוֹת מוֹאָב, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֶל בְּנוֹת״ וְגוֹ׳. וְדִקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר הָעָם, לִשְׁלוֹל הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל יִתְכַּנּוּ.
במדבר כה:ח · פירוש א
וַ֠יָּבֹ֠א אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם וְגוֹ׳. קָשֶׁה, בִּשְׁלָמָא דְּקִירַת אִישׁ יִשְׂרָאֵל כְּמִשְׁפַּט הַהֲלָכָה שֶׁקַּנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ, אֲבָל הָאִשָּׁה אֵינָהּ חַיֶּבֶת מִיתָה וְאֵינָהּ מְצֻוָּה, וְאִם עַל חֲשָׁשַׁת הֱיוֹתָהּ אֵשֶׁת אִישׁ לֹא הָיְתָה נֶהֱרֶגֶת עַל הַסָּפֵק. וְאֶפְשָׁר שֶׁדָּן בָּהּ מִשְׁפַּט הַבְּהֵמָה, דִּכְתִיב (ויקרא כ:טו-טז) ״וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ״, וּכְתִיב (יחזקאל כג:כ) ״אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם״.
במדבר כה:טו · פירוש א
וְשֵׁ֨ם הָֽאִשָּׁ֧ה הַמֻּכָּ֛ה הַמִּדְיָנִ֖ית כׇּזְבִּ֣י בַת־צ֑וּר רֹ֣אשׁ אֻמּ֥וֹת בֵּֽית־אָ֛ב בְּמִדְיָ֖ן הֽוּא׃ {פ}
הַמִּדְיָנִית. אָמַר בְּהֵ״א הַיְדִיעָה, נִרְאֶה לוֹמַר כִּי לֹא הָיְתָה אִשָּׁה אַחֶרֶת מִדְיָנִית בְּמוּפְקָרוּת זוּלָתָהּ, וְלָזֶה גַּם כֵּן בְּפָרָשַׁת בָּלָק (במדבר כה:ו) כְּשֶׁהִזְכִּיר ״וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו״ אָמַר ״אֶת הַמִּדְיָנִית״ בְּהֵ״א הַיְדִיעָה, לוֹמַר אוֹתָהּ מִדְיָנִית שֶׁהָיְתָה בְּמוּפְקָרוּת. וּכְפִי זֶה לֹא הִפְקִירוּ מִדְיָן בְּנוֹתֵיהֶם, וְאִם הָיוּ הַמִּדְיָנִיּוֹת בְּמוּפְקָרוּת הָיָה ה׳ מְצַוֶּה עֲלֵיהֶם לְהָרְגָם. וְכֵן תִּמְצָא כְּשֶׁאָמַר הַכָּתוּב (במדבר כה:א): ״וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״, הָא לָמַדְתָּ כִּי הַמּוּפְקָרוֹת מוֹאָבִיּוֹת הָיוּ. וְטַעַם שֶׁלֹּא הִפְקִירוּ מִדְיָן בְּנוֹתֵיהֶם, לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ בְּטוּחִים מֵהֶם כַּמּוֹאָבִיּוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה (במדבר כד:יד) בְּפָסוּק ״אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה וְגוֹ׳ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים״. וְזוֹ שֶׁיָּצְתָה טַעְמָהּ בְּצִדָּהּ לִהְיוֹתָהּ בַּת בָּלָק הַשּׂוֹנֵא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֵינוּ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וְקִבֵּל עֲצָתוֹ וְהִפְקִיר בִּתּוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן אַנְשֵׁי מִדְיָן קָטָן וְגָדוֹל לֹא הִפְקִירוּ.
במדבר כו:יג · פירוש א
לְזֶ֕רַח מִשְׁפַּ֖חַת הַזַּרְחִ֑י לְשָׁא֕וּל מִשְׁפַּ֖חַת הַשָּׁאוּלִֽי׃
לְשָׁאוּל מִשְׁפַּחַת וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כא,ג) אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: זִמְרִי וְגוֹ׳ שָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית וְגוֹ׳, וְקָשֶׁה לְדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ שֶׁשָּׁאוּל הָאָמוּר כָּאן הוּא זִמְרִי, לָמָּה מְיַחֵס ה׳ שְׁמוֹ עַל מִשְׁפַּחְתּוֹ הַמִּתְכַּנֵּית עָלָיו, וַהֲלֹא אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא לח.) בַּפָּסוּק ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״ דְּלָא מַסְּקִינָן בִּשְׁמַיְיהוּ, עַד כָּאן, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְהַחְתִּימוֹ בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. וּלְפִי אֶחָד מֵהַדְּרָכִים שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בַּפָּסוּק (במדבר כה:יד) ״אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית״ שֶׁלֹּא הֻכָּה אֶלָּא בִּהְיוֹתָהּ עִמָּהּ וְלֹא אַחַר כָּךְ, הוּא מַה שֶׁהִצְדִּיק ה׳ בְּמַאֲמָרוֹ כָּאן שֶׁהֶחְתִּים שְׁמוֹ עָלָיו. וְכֵן מַשְׁמַע גַּם כֵּן מִדִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כא:ג) שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: שָׁאוּל – שֶׁהִשְׁאִיל עַצְמוֹ לַעֲבֵרָה, וְיָדוּעַ הוּא דִּין הַשְׁאָלָה שֶׁחוֹזֶרֶת בְּעֵינָהּ.
במדבר ל:ב · פירוש ט
וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהֹוָֽה׃
וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִתְבָּאֵר אָמְרוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר, עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ רַזַ״ל (במדבר רבה כב:א) וְזֶה לְשׁוֹנָם: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּנְדָרִים, אֶלֶף עֲיָירוֹת הָיוּ לוֹ לְיַנַּאי וְכוּ׳, הֲרֵי שֶׁהֲגַם שֶׁהָיוּ מְקַיְּמִין שְׁבוּעָתָן נֶעֶנְשׁוּ. וְאָמַר הַכָּתוּב כָּאן כִּי יֵשׁ נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת שֶׁצִּוָּה ה׳ אוֹתָם, וְהוּא אָמְרוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר – אֵין ״לֵאמֹר״ אֶלָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת (סנהדרין נו:), פֵּרוּשׁ לַחֲשַׁשׁ הָעֲרָיוֹת – ״זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר״ וְגוֹ׳. וְדִקְדֵּק לוֹמַר אִישׁ לִרְמֹז לְתִגְבֹּרֶת נִגּוּד הַתַּאֲוָה, כְּאָמְרָם זַ״ל (רות רבה פ״ו) בְּפָסוּק ״חַי ה׳ שִׁכְבִי״ וְגוֹ׳ שֶׁנִּשְׁבַּע לְיִצְרוֹ, וְכֵן אָמְרוּ (חגיגה י.) בְּפָסוּק ״נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר״ וְגוֹ׳ כִּי מִצְוָה לִשָּׁבַע לְיִצְרוֹ.