שמות
שמות ג:ח · פירוש א
וָאֵרֵ֞ד לְהַצִּיל֣וֹ ׀ מִיַּ֣ד מִצְרַ֗יִם וּֽלְהַעֲלֹתוֹ֮ מִן־הָאָ֣רֶץ הַהִוא֒ אֶל־אֶ֤רֶץ טוֹבָה֙ וּרְחָבָ֔ה אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֶל־מְק֤וֹם הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃
וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ וּלְהַעֲלֹתוֹ וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ וָאֵרֵד, כִּי לְפִי עֵרֶךְ גְּדֻלַּת אֵל עֶלְיוֹן אֵינוֹ מִכְּבוֹדוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל הַנַּעֲשֶׂה שֶׁיָּבוֹאוּ דְּבָרָיו לְאָדָם נָבָל כְּפַרְעֹה וְלוֹמַר אֵלָיו דְּבָרִים מִשְּׁמוֹ, וּמַה גַּם כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְמַדְרֵגַת מֵיאוּן עַד הַגִּיעוֹ לוֹמַר (שמות ה:ב) ״מִי ה׳״ חָס וְשָׁלוֹם. וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁדָּרְשׁוּ בְּרַבּוֹת בִּפְתִיחַת אֵיכָה (איכה רבה, פתיחתא י״ד) בְּפָסוּק (משלי כט:ט) ״אִישׁ חָכָם נִשְׁפָּט אֶת אִישׁ אֱוִיל״ – שָׁפַט לֹא אָמַר אֶלָּא נִשְׁפָּט וְכוּ׳ יְעֻיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם. לָזֶה אָמַר ה׳ וָאֵרֵד – הִסְכִּים עַל מִעוּט כְּבוֹדוֹ כִּבְיָכוֹל לְצַד הַצָּלַת יִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרוֹ ״לְהַצִּילוֹ״. וְכַוָּנַת הַצָּלָה זוֹ הִיא שֶׁיַּצִּילוֹ מֵעַכְשָׁיו מֵהָעִנּוּי וּמֵהַשִּׁעְבּוּד, וְהוּא אָמְרוֹ מִיַּד מִצְרַיִם הַמְשַׁעְבְּדִים בָּהֶם.
שמות ג:יא · פירוש א
וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים מִ֣י אָנֹ֔כִי כִּ֥י אֵלֵ֖ךְ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְכִ֥י אוֹצִ֛יא אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃
מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אֲפִילּוּ בִּשְׁלִיחוּת שֶׁאֵינָהּ הֵפֶךְ רְצוֹנוֹ, כִּי אֵינִי חָשׁוּב לְדַבֵּר לִפְנֵי מֶלֶךְ, וּמֵאֶמְצָעוּת כֵּן לֹא יֵאָמֵן בִּשְׁלִיחוּתוֹ וְיִסְתַּכֵּן, שֶׁהָאָדָם בַּעַל בְּחִירָה וְרָצוֹן. וְצֵא וּלְמַד מִמַּאֲמַר שְׁמוּאֵל (שמואל א טז:ב) ״אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי״, וְתִמְצָא שֶׁלֹּא יֵאָמֵן אָדָם בִּנְבוּאָה לְצַד בְּחִינַת הַשִּׁפְלוּת, כָּאָמוּר בִּנְבוּאַת עָמוֹס (קהלת רבה א א ב) שֶׁהָיוּ מְזַלְזְלִין בּוֹ בְּנֵי דּוֹרוֹ וְכוּ׳. וְעוֹד כִּי אוֹצִיא וְגוֹ׳, כִּי לָזֶה צָרִיךְ אָדָם גָּדוֹל בְּמַעֲשִׂים שֶׁיִּזְכֶּה לִזְכוּת גָּדוֹל כָּזֶה, וְחָשׁ שֶׁמָּא יֶאֱרַע תַּקָּלָה לְיִשְׂרָאֵל בְּאֶמְצָעוּת מְנִיעַת זְכוּתוֹ, וְזֶה מֵהָעֲנָוָה וְהַשִּׁפְלוּת.
שמות ג:יב · פירוש א
וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה׃
וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה תְּשׁוּבָה מְשִׁיבוֹ אֵל עֶלְיוֹן ״כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ״, הֲלֹא וַדַּאי כִּי יָדַע מֹשֶׁה כִּי מִכֹּחוֹ הוּא בָּא, אֶלָּא שֶׁטָּעַן כִּי לְצַד מִעוּט עֶרְכּוֹ לֹא יִצְטַדָּק. עוֹד קָשֶׁה אָמְרוֹ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת וְגוֹ׳, אֵין יָדוּעַ הָאוֹת, וְאִם עַל אוֹת שֶׁלֹּא אֻכָּל הַסְּנֶה כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, אֵין הַדַּעַת מִתְיַשֶּׁבֶת בָּזֶה, וְכִי מֹשֶׁה הָיָה סָפֵק אֶצְלוֹ חַס וְשָׁלוֹם הֲיָכוֹל יוּכַל הַצִּיל. וְעוֹד קָשֶׁה מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר כִּי אָנֹכִי וְגוֹ׳, שֶׁמַּשְׁמָע כִּי הָיָה מִסְתַּפֵּק אִם ה׳ שׁוֹלְחוֹ, וְזֶה אֵינוֹ אֱמֶת כִּי לֹא אָמַר מֹשֶׁה דָּבָר שֶׁיַּגִּיד סְפֵקוֹ בָּזֶה.
שמות ג:יב · פירוש ב
וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה׃
אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, שֶׁבָּא ה׳ לְהָשִׁיבוֹ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. כְּנֶגֶד מַה שֶׁאָמַרְתָּ ״מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה״, דַּע כִּי שָׁם אֶהְיֶה עִמָּךְ, וּמֵעַתָּה גְּדֻלָּתְךָ גְּדוֹלָה מִגְּדֻלָּתוֹ וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרוֹ, וְאֵימָתְךָ מוּטֶּלֶת עָלָיו מִמַּה שֶׁמוּטֶּלֶת אֵימָתוֹ עָלֶיךָ, וְרָאוּי לִהְיוֹת בְּעֵינֶיךָ הֶדְיוֹט. גַּם בָּזֶה סָתַר לוֹ מַה שֶׁאָמַר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹצִיא, כִּי הֵן הֶרְאָהוּ ה׳ שֶׁהַשָּׂגָתוֹ גְּדוֹלָה. וְאָמְרוֹ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת, פֵּרוּשׁ, וְזֶה לְךָ הָאוֹת שֶׁאַתָּה רָאוּי לַעֲשׂוֹת דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה, וּמַה הוּא הָאוֹת – ״כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ״, וְאִלּוּ לֹא הָיִיתָ רָאוּי לֹא הָיִיתִי שׁוֹלְחֲךָ, וּמַה מָקוֹם לַחֲשָׁשַׁת שֶׁאֵינְךָ רָאוּי. וְאָמְרוֹ בְּהוֹצִיאֲךָ וְגוֹ׳, יְכַוֵּן לוֹמַר לוֹ כִּי תַּעֲלֶה בְּיָדוֹ הַמִּצְוָה עַד תַּכְלִיתָהּ וְיוֹצִיא הָעָם הוּא וְיַעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים וְגוֹ׳, וּמֵעַתָּה תַּמָּה טַעֲנַת ״וְכִי אוֹצִיא״, כִּי הֲרֵי מוֹדִיעוֹ ה׳ תַּכְלִית הַדָּבָר, וְאֵין סָפֵק כַּאֲשֶׁר יַגִּיד ה׳ מֵהָעֲתִידוֹת.
שמות ג:יב · פירוש ג
וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה׃
עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וְזֶה לְּךָ וְגוֹ׳, עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: דָּבָר זֶה שֶׁאַתָּה מַקְטִין עַצְמְךָ וְאוֹמֵר ״מִי אָנֹכִי״, זֶה לְךָ לְאוֹת כִּי בְּאֶמְצָעוּת קְנִיָּתְךָ מִדָּה זוֹ ״אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ״. וְאָמְרוֹ בְּהוֹצִיאֲךָ וְגוֹ׳, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּהָ בְּסָמוּךְ.
שמות ג:יב · פירוש ד
וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה׃
עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי גָּמַרְתִּי הַדָּבָר שֶׁיִּהְיֶה שְׁלִיחוּת זֶה עַל יָדְךָ, בְּהוֹצִיאֲךָ וְגוֹ׳ עַל הָהָר הַזֶּה סִינַי בַּקֹּדֶשׁ, פֵּרוּשׁ הָהָר הַנָּמוּךְ שֶׁבָּהָרִים, וְאֵין אֲנִי בּוֹחֵר בֶּהָרִים הָרָמִים כְּתָבוֹר וְחֶרְמוֹן, הָא לָמַדְתָּ כִּי אֵין אֲנִי חָפֵץ אֶלָּא בַּנְּמוּכִים כָּמוֹךָ הֶעָנָיו וְהַשָּׁפָל בְּעֵינֶיךָ וּבָהָר הַנָּמוּךְ הַזֶּה, וְכָל זֶה תְּשׁוּבָה לְטַעֲנַת ״וְכִי אוֹצִיא״ וְגוֹ׳.
שמות ד:א · פירוש ב
וַיַּ֤עַן מֹשֶׁה֙ וַיֹּ֔אמֶר וְהֵן֙ לֹֽא־יַאֲמִ֣ינוּ לִ֔י וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ בְּקֹלִ֑י כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ לֹֽא־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֖יךָ יְהֹוָֽה׃
וְיִתְבָּאֵר עַל נָכוֹן עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ז׳ מֵהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אֵין נְבוּאָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם גָּדוֹל בְּחָכְמָה וְכוּ׳ שָׁלֵם בְּגוּפוֹ וְכוּ׳, עַד כָּאן, וְכָתַב הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְצָרִיךְ עִיּוּן, לָמָּה לֹא כָּתַב שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עָשִׁיר גִּבּוֹר וְעָנָיו, וְתֵרֵץ שֶׁאוֹתָם תְּנָאִים צְרִיכִין לַמִּתְנַבֵּא בִּקְבִיעוּת, וְרַמְבַּ״ם לֹא נָחֵת לְפָרֵשׁ אֶלָּא עַל הַמִּתְנַבֵּא שֶׁלֹּא בִּקְבִיעוּת. וְהִנֵּה אֲפִלּוּ אִם נֹאמַר שֶׁתֵּחָשֵׁב נְבוּאָה זוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אַקְרַאי, מַה שֶׁאֵינוֹ כֵן, אַף עַל פִּי כֵן טוֹעֵן טַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת לְצַד עַנְוְתָנוּתוֹ כִּי הוּא חָסֵר תְּנָאִים שֶׁבָּהֶם יֵאָמֵן נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָמְרוֹ וְהֵן, פֵּרוּשׁ, וְכֵן הוּא הַדִּין שֶׁלֹּא יַאֲמִינוּ לִי כִּי אֵין אֲנִי חָכָם גָּדוֹל בְּחָכְמָה וּמָלֵא מִכָּל הַתְּנָאִים הַמְאֻשָּׁרִים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם תֵּחָשֵׁב נְבִיאַת קְבִיעוּת כְּמוֹ שֶׁכֵּן הוּא כְּפִי הָאֱמֶת, כִּי הוּא הוֹלֵךְ וּבָא מֵהַשֵּׁם לְיִשְׂרָאֵל וּלְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם, אִם כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עָשִׁיר מַה שֶׁלֹּא כֵן הָיָה, וְזֶה לְּךָ הָאוֹת שֶׁהָיָה רוֹעֶה לְחוֹתְנוֹ צֹאנוֹ וְלֹא נִתְעַשֵּׁר אֶלָּא בַּמִּדְבָּר מֵהַלּוּחוֹת (נדרים לח,א), וְאִם כֵּן אִם יָבוֹאוּ יִשְׂרָאֵל לִשְׁאוֹל לְזִקְנֵיהֶם הַמִּשְׁפָּט, הֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי כְּפִי הַדִּין.
שמות ד:י · פירוש ב
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־יְהֹוָה֮ בִּ֣י אֲדֹנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי׃
אוֹ יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ בִּי, פֵּרוּשׁ, טַעַם שֶׁלֹּא יַאֲמִינוּ הוּא לְצַד הַחִסָּרוֹן הַתָּלוּי בִּי, כְּשֶׁיִּרְאוּנִי עִלֵּג וַאֲפִלּוּ דִּבּוּר אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ דָּבָר. וְאָמְרוֹ גַּם מִתְּמוֹל וְגוֹ׳, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר אֵלָיו כִּי חָשַׁב שֶׁבְּאֶמְצָעוּת שֶׁיְּדַבֵּר ה׳ עִמּוֹ פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ יוּסַר פְּגָמוֹ וִידַבֵּר צַחוֹת, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁדִּבֵּר פַּעַם אַחַת גַּם שְׁתַּיִם גַּם שָׁלֹשׁ וְעוֹדֶנּוּ לֹא אִישׁ דְּבָרִים, צָעַק לִבּוֹ אֶל ה׳, שֶׁהֲרֵי מוּמוֹ קָבוּעַ, וּמֵעַתָּה וַדַּאי שֶׁלֹּא יַאֲמִינוּ לוֹ כִּי יֹאמְרוּ אִם נִרְאָה אֵלָיו ה׳ הָיָה מֵסִיר פְּגָמוֹ.
שמות ד:יג · פירוש א
וַיֹּ֖אמֶר בִּ֣י אֲדֹנָ֑י שְֽׁלַֽח־נָ֖א בְּיַד־תִּשְׁלָֽח׃
בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אֵינִי חַס וְשָׁלוֹם תּוֹלֶה הַדָּבָר לְצַד הַבּוֹרֵא, כִּי כֹּל יָכוֹל עֲשׂוֹת, אֶלָּא מְנִיעַת הֲסָרַת הַפְּגָם הִיא מִצִּדִּי, כִּי אֵינִי רָאוּי לְנֵס. וְהוּא אָמְרוֹ ״בִּי אֲדֹנָי״ תָּלוּי כָּל הַחִסָּרוֹן וְהַמְּנִיעָה. וְאָמְרוֹ שְׁלַח נָא וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, בְּיַד מִי שֶׁהוּא רָאוּי לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתְךָ, לֹא בְּשָׁפָל כָּמוֹנִי שֶׁקָּבוּעַ בִּי מוּמִי, וְזֶה יַגִּיד עַל הֱיוֹתִי בִּלְתִּי מוּכְשָׁר לִשְׁלִיחוּת נַעֲלָה:
שמות ד:יד · פירוש ה
וַיִּֽחַר־אַ֨ף יְהֹוָ֜ה בְּמֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלֹ֨א אַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה־הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ׃
עוֹד נִתְכַּוֵּן לְהַגִּיד שִׁבְחוֹ וְעַנְוְתָנוּתוֹ, כִּי מִן הָרָאוּי הָיָה לוֹ לְהַקְפִּיד עַל הֱיוֹתוֹ הוּא לְפֶה וְאָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְאָמַר כִּי מִלְּבַד שֶׁלֹּא יַקְפִּיד עַל הַדָּבָר אֶלָּא ״וְגַם וְגוֹ׳ וְשָׂמַח״. וּבְאֶמְצָעוּת דְּבָרִים אֵלּוּ יַגִּיד כִּי הֲגַם שֶׁהוּא עָנָיו, דַּבֵּר יְדַבֵּר, וַהֲגַם שֶׁהָיָה כְּבַד פֶּה, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁהָעֲנָוָה לֹא תִגְרֹם הַרְחָקַת עֲשׂוֹת רְצוֹן הַמֶּלֶךְ. וְאָמַר וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ, לוֹמַר הֲגַם שֶׁלֹּא יַרְאֶךָ שִׂמְחָה לְפָנִים, הוּא בָּרוּךְ הוּא הָעֵד שֶׁיִּשְׂמַח בְּלִבּוֹ. אוֹ יִרְצֶה שֶׁלֹּא לְפָנִים בִּלְבַד אֶלָּא לְפָנִים וּבַלֵּב.
שמות ו:ב · פירוש יא
וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה – יָשַׁב עָלָיו בַּדִּין, ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה׳״ – פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁצָּרִיךְ לָדוּן אוֹתְךָ, אֵלֶיךָ אֲנִי נוֹהֵג מִדַּת הָרַחֲמִים. וְהוּא שֶׁדִּיֵּק לוֹמַר ״אֵלָיו אֲנִי ה׳״, וְהַטַּעַם עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה יז.) לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן – לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע. וְיָדוּעַ הוּא כִּי מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד וּמַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו יוֹתֵר מִכָּל הַנִּבְרָאִים, לָזֶה נָהַג ה׳ עִמּוֹ בְּמִדָּה זוֹ וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ שֶׁהָיָה רָאוּי לָבֹא עִמּוֹ בְּמִשְׁפָּט עָלָיו, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֲנִי ה׳״ וְרָמַז לְמִדַּת ״נוֹשֵׂא עָוֹן״, וְאֵין כָּאן מִשְׁפָּט אֵלָיו.
שמות ו:יב · פירוש א
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹֽא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם׃ {פ}
לִפְנֵי ה׳ לֵאמֹר הֵן וְגוֹ׳. קָשֶׁה אָמְרוֹ לֵאמֹר, כִּי לְמִי יֹאמַר ה׳ דִּבְרֵי מֹשֶׁה? וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן הַכָּתוּב לוֹמַר כִּי לֹא הֵשִׁיב מֹשֶׁה תְּשׁוּבָה זוֹ לְבַל יֵלֵךְ בִּשְׁלִיחוּת זֶה, אֶלָּא כְּמִי שֶׁמִּתְלוֹנֵן עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ, וְהוּא אָמְרוֹ תֵּיבַת לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵין תַּכְלִית הַדִּבּוּר אֶלָּא הָאֲמִירָה, לֹא תַּכְלִית זוּלָתָהּ שֶׁהִיא מְנִיעַת הַשְּׁלִיחוּת, וְהָבֵן.
שמות ט:יג · פירוש א
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃
הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְגוֹ׳. שָׁלֹשׁ מִצְווֹת נִצְטַוָּה: א׳ שֶׁיֵּלֵךְ בְּהַשְׁכָּמָה, ב׳ שֶׁיִּתְיַצֵּב לְפָנָיו, פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא יַרְכִּין רֹאשׁוֹ וְלֹא יַרְכִּין קוֹמָתוֹ כְּדֶרֶךְ הָעוֹמְדִים לִפְנֵי גְּדוֹלִים, אֶלָּא כְּגָדוֹל הָעוֹמֵד לִפְנֵי קָטָן, כִּי כְּבָר עֲשָׂאוֹ רִבּוֹן וְשַׁלִּיט עָלָיו. וְהוּצְרַךְ לְצַוּוֹתוֹ לְצַד שֶׁמִּטִּבְעוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לְהַרְכִּין רֹאשׁוֹ מְעַט כְּדֶרֶךְ הַשְּׁפָלִים, לָזֶה אָמַר כִּי לִפְנֵי פַּרְעֹה לֹא יִתְנַהֵג כֵּן. עוֹד רָמַז לוֹ כִּי פְּרָט זֶה שֶׁאוֹמֵר לוֹ ״הִתְיַצֵּב״, לֹא בְּכָל מָקוֹם יָסִיר מֵעָלָיו הַהַכְנָעָה הָרָגִיל בָּהּ, אֶלָּא לִפְנֵי פַּרְעֹה, אֲבָל יִהְיֶה בְּלִבּוֹ עָנָיו וְשָׁפָל לִפְנֵי אֵל עֶלְיוֹן, וְיִהְיֶה נִצָּב בְּגוּפוֹ וְלִבּוֹ מוּכְנָע מֵאֵימַת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וּמִצְוָה ג׳ ״וְאָמַרְתָּ אֵלָיו״ וְגוֹ׳.
שמות יט:ב · פירוש ה
וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר׃
וְעִנְיָן שֵׁנִי הוּא הַשִּׁפְלוּת וְהָעֲנָוָה, כִּי אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ וּמֵשִׂים עַצְמוֹ כְּמִדְבָּר, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר, פֵּרוּשׁ לְשׁוֹן שִׁפְלוּת וַעֲנָוָה כַּמִּדְבָּר שֶׁהַכֹּל דּוֹרְכִים עָלָיו.
שמות לד:כט · פירוש ד
וַיְהִ֗י בְּרֶ֤דֶת מֹשֶׁה֙ מֵהַ֣ר סִינַ֔י וּשְׁנֵ֨י לֻחֹ֤ת הָֽעֵדֻת֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה בְּרִדְתּ֖וֹ מִן־הָהָ֑ר וּמֹשֶׁ֣ה לֹֽא־יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו בְּדַבְּר֥וֹ אִתּֽוֹ׃
וּבַמִּדְרָשׁ (שמות רבה מז,ו): רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָן אָמַר, כְּשֶׁכָּתַב מֹשֶׁה הַתּוֹרָה נִשְׁתַּיֵּר בַּקּוּלְמוֹס קִמְעָא, וְהֶעֱבִירוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וּמִשָּׁם נַעֲשָׂה קַרְנֵי הוֹד, עַד כָּאן. וְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סְתוּמִים וַחֲתוּמִים. וְאוּלַי שֶׁיְּכַוְּנוּ לוֹמַר כִּי מָצִינוּ שֶׁמִּדַּת הָעֲנָוָה לְמַעְלָה מִכֹּל, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שיר השירים רבה פ״א): מַה שֶׁעָשְׂתָה חָכְמָה עֲטָרָה לְרֹאשָׁהּ שֶׁהוּא הַיִּרְאָה, דִּכְתִיב (תהלים קיא:י): ״רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה׳״, עָשְׂתָה עֲנָוָה עָקֵב לְסַנְדָּלָהּ, דִּכְתִיב (משלי כב:ד): ״עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה׳״. וּמָצִינוּ שֶׁהֵעִידָה הַתּוֹרָה עַל מֹשֶׁה (במדבר יב:ג) שֶׁעָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם, וּכְשֶׁאָמַר ה׳ לִכְתֹּב הַדְּבָרִים מָצִינוּ לוֹ שֶׁלֹּא כָּתַב ״עָנָיו״ אֶלָּא ״עָנָו״ חֲסֵרָה יוֹ״ד, וְאַף זֶה מִן הָעֲנָוָה. וּבִשְׂכַר זֶה זָכָה לְקַרְנֵי הוֹד, כִּי הִפְלִיא בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, גַּם ה׳ הִפְלִיא חַסְדּוֹ לוֹ בְּשַׁנּוֹתוֹ מִכָּל הָאָדָם. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז רַבִּי יְהוּדָה בְּאָמְרוֹ נִשְׁתַּיֵּר בַּקּוּלְמוֹס קִמְעָא, וְהוּא אוֹת יוֹ״ד שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב וְלֹא כָּתַב לְרֹב עַנְוָתוֹ, וּמִמֶּנָּה זָכָה כַּנִּזְכָּר.
שמות לח:כא · פירוש ה
אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃
וְטַעְמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁהֵבִיא עַצְמוֹ לִידֵי חֲשָׁד, אוּלַי שֶׁלֹּא עָלָה בְּדַעְתּוֹ חֲשָׁד זֶה לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, כִּי אֵיךְ יַחְשְׁדוּ אוֹתוֹ וַה׳ מְדַבֵּר עִמּוֹ בְּכָל עֵת, אִם חָס וְשָׁלוֹם יִמָּצֵא בּוֹ עָוֶל יִמְאָסֶנּוּ אֱלוֹהַּ הַיּוֹדֵעַ נִסְתָּרוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יְדַבֵּר אִתּוֹ עוֹד אֱלֹהִים. אוֹ דִּקְדֵּק מַאֲמַר ה׳ שֶׁאָמַר לוֹ (שמות כה:ב): ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי״ וְגוֹ׳ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּהָ בִּמְקוֹמָהּ, כִּי צִוָּה לוֹ לִהְיוֹת הוּא גִּזְבָּר לְבַדּוֹ, וִישָׁרִים דַּרְכֵי ה׳ וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם אַף עַל פִּי שֶׁפּוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.
במדבר
במדבר ג:נא · פירוש א
וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֜ה אֶת־כֶּ֧סֶף הַפְּדֻיִ֛ם לְאַהֲרֹ֥ן וּלְבָנָ֖יו עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {פ}
וַיִּתֵּן מֹשֶׁה וְגוֹ׳ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ וְגוֹ׳. קָשֶׁה, אַחַר שֶׁאָמַר הַכָּתוּב עַל פִּי ה׳, מַה מָקוֹם לוֹמַר כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ וְגוֹ׳? וְנִרְאֶה כִּי לְצַד שֶׁיֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂה זֶה הֲטָבָה לְאַהֲרֹן אָחִיו וּבָנָיו, וְיֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר כִּי הָיָה לְמֹשֶׁה נַחַת רוּחַ לְהֵיטִיב לְאָחִיו, לָזֶה בָּא הַכָּתוּב וְשָׁלַל בְּחִינַת מַחְשָׁבָה זוֹ מִמֹּשֶׁה, שֶׁלֹּא חָשַׁב בְּמַעֲשֶׂה זֶה רְצוֹן הַנְּתִינָה לְאָחִיו אֶלָּא לְקַיֵּם מַאֲמַר ה׳ הָיָה לוֹ הַחֵפֶץ בְּמַעֲשֵׂהוּ.
במדבר ז:י · פירוש ב
וַיַּקְרִ֣יבוּ הַנְּשִׂאִ֗ים אֵ֚ת חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הִמָּשַׁ֣ח אֹת֑וֹ וַיַּקְרִ֧יבוּ הַנְּשִׂיאִ֛ם אֶת־קׇרְבָּנָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃
וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים וְגוֹ׳. אָמַר פַּעַם שְׁנִיָּה וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים, לוֹמַר שֶׁהֵם עַצְמָם טָרְחוּ בַּהֲבָאַת הַנְּדָבָה עַד הַמִּשְׁכָּן, הֲגַם שֶׁהֵם נְשִׂיאִים לֹא חָשׁוּ לִכְבוֹדָם. עוֹד יִרְצֶה שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ הַקָּרְבָּן וּנְתָנוּהוּ בְּיַד הַמַּקְרִיב, אֶלָּא הִקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ בְּסָמוּךְ לוֹ, לוֹמַר כִּי אֵלּוּ יַקְרִיבוּ רִאשׁוֹנָה בְּאֵין קוֹדֵם לָהֶם, וּכְמוֹ כֵן יְכַוֵּן הַכָּתוּב בְּמַאֲמַר וַיַּקְרִיבוּ אֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן הָאָמוּר בָּעֲגָלוֹת, לוֹמַר כִּי הֶקְדֵּשָׁם הוּא לְצָרְכֵי מִשְׁכָּן לָשֵׂאת עֲלֵיהֶם קְרָשָׁיו וְגוֹ׳:
במדבר ט:ו · פירוש ו
וַיְהִ֣י אֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ טְמֵאִים֙ לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם וְלֹא־יָכְל֥וּ לַעֲשֹׂת־הַפֶּ֖סַח בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיִּקְרְב֞וּ לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֛ה וְלִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
אָכֵן הַטַּעַם הוּא, כִּי מִמַּה שֶׁהֻצְרַךְ רַבִּי יֹאשִׁיָּה לְסָרֵס הַמִּקְרָא וּלְדָרְשׁוֹ, וְהוּא הֵפֶךְ פְּשַׁט הַכָּתוּב, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי לֹא מָצָא לוֹ דֶּרֶךְ לְהַעֲמִידוֹ בְּלֹא סֵרוּס. וְאִם הָיָה סוֹבֵר רַבִּי יֹאשִׁיָּה שֶׁחוֹלְקִין כָּבוֹד לַתַּלְמִיד בִּמְקוֹם הָרַב, הָיָה לוֹ לְהַנִּיחַ הַכָּתוּב כִּפְשׁוּטוֹ וּלְהַעֲמִידוֹ כְּשֶׁחוֹלֵק לוֹ רַבּוֹ כָּבוֹד. וְיֻצְדְּקוּ הַדְּבָרִים בְּהָאִישׁ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁהָיָה עָנָו מְאֹד, שֶׁהָיָה חוֹלֵק כָּבוֹד לְאַהֲרֹן אָחִיו, וּמַה גַּם שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ. עוֹד מְצָאנוּהוּ שֶׁהָיָה חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא פרשת בא יב) שֶׁאָמְרוּ כְּשֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי פַּרְעֹה, מֹשֶׁה חוֹלֵק כָּבוֹד לְאַהֲרֹן שֶׁיַּקְדִּים בַּדִּבּוּר וְאַהֲרֹן לְמֹשֶׁה, וְהָיָה הַדִּבּוּר יוֹצֵא מִבֵּין שְׁנֵיהֶם. הִנֵּה הוּא חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד.
במדבר יא:כו · פירוש ב
וַיִּשָּׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֣ים ׀ בַּֽמַּחֲנֶ֡ה שֵׁ֣ם הָאֶחָ֣ד ׀ אֶלְדָּ֡ד וְשֵׁם֩ הַשֵּׁנִ֨י מֵידָ֜ד וַתָּ֧נַח עֲלֵהֶ֣ם הָר֗וּחַ וְהֵ֙מָּה֙ בַּכְּתֻבִ֔ים וְלֹ֥א יָצְא֖וּ הָאֹ֑הֱלָה וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ בַּֽמַּחֲנֶֽה׃
וְרַזַ״ל נֶחְלְקוּ (ספרי במדבר צה:) מִנַּיִן נִשְׁאֲרוּ. יֵשׁ אוֹמְרִים נִשְׁאֲרוּ מֵהַשִּׁבְעִים וּשְׁנַיִם שֶׁבֵּרַר מֹשֶׁה מִיִּשְׂרָאֵל, שִׁשָּׁה מִכָּל שֵׁבֶט בְּשָׁוֶה, וְהִגְרִיל לְהוֹצִיא הַשְּׁנַיִם הַיְּתֵרִים עַל הַשִּׁבְעִים שֶׁאָמַר לוֹ ה׳, וְהֵם הַשְּׁנַיִם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר כִּי מֵהַשִּׁבְעִים נִשְׁאֲרוּ שֶׁלֹּא רָצוּ לִכָּנֵס לְאֹהֶל מוֹעֵד לְצַד עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת וְנִשְׁאֲרוּ בַּמַּחֲנֶה, עַד כָּאן. לִסְבָרַת הָאוֹמֵר מֵהַשִּׁבְעִים נִשְׁאֲרוּ יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה״ לְצַד חָשְׁבָם עַצְמָן כְּשִׁירַיִים. שֵׁם הָאֶחָד וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ יְדוּעִים הָיוּ בְּמִדּוֹת יְשָׁרוֹת וּמוּחְזָקִים בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁלְּסִבָּה זוֹ נִשְׁאֲרוּ בַּמַּחֲנֶה, שֶׁזּוּלַת זֶה יֵשׁ לָעָם לְרַנֵּן אַחֲרֵיהֶם שֶׁמָּאֲסוּ חָס וְשָׁלוֹם בְּנַחַת הָרוּחַ עֲלֵיהֶם וְנִמְצְאוּ מְחַלְּלִים הַשֵּׁם וְיִמְאָסֵם עֶלְיוֹן לְסִבָּה זוֹ. אֶלָּא לְצַד שֶׁשֵּׁם הָאֶחָד הַמְּיֻחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי לוֹ מֵידָד, לָזֶה לֹא דָנוּ בָּהֶם הַמַּעֲשֶׂה לְהָרַע, וּבָזֶה לֹא נִמְאֲסוּ. וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ עַצְמָהּ שֶׁנָּחָה עַל הַשִּׁבְעִים, לֹא מְנָעַתָּם הַהַרְחָקָה שֶׁהָיְתָה בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמַּחֲנֶה וְנָחָה גַּם עֲלֵיהֶם. וְדִקְדֵּק לוֹמַר וַתָּנַח, לוֹמַר שֶׁשָּׁם קָנְתָה מְקוֹמָהּ הָרוּחַ, כְּאָמְרָם שֶׁשְּׁאָר הַשִּׁבְעִים פָּסְקוּ וְאֵלּוּ לֹא פָּסְקוּ נְבוּאָה מֵהֶם. וְקֹדֶם שֶׁהִזְכִּיר הַנְּבוּאָה הִזְכִּיר דְּבָרִים שֶׁבָּהֶם יַצְדִּיקוּ הָעָם כִּי דִּבְרֵי נְבוּאָה בְּפִיהֶם אֱמֶת, וְאָמַר וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים פֵּרוּשׁ מֵאוֹתָם הַשִּׁבְעִים שֶׁנִּכְתְּבוּ. וּכְדֵי שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב שֶׁהַכְּתוּבִים הֵם שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּפִתְקֵי הַגּוֹרָלוֹת, לָזֶה אָמַר ״וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהָיוּ יְכוֹלִין לָצֵאת. וּבָזֶה נֶאֶמְנוּ דִּבְרֵיהֶם שֶׁהָיוּ נְבוּאָה, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּתְנַבְּאוּ. וְזוּלַת הַתְּנַאי הַנִּזְכָּר מִי יַחְזִיק דִּבְרֵיהֶם לְדִבְרֵי נְבִיאוּת. וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַדִּקְדּוּקִים.
במדבר יא:כו · פירוש ד
וַיִּשָּׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֣ים ׀ בַּֽמַּחֲנֶ֡ה שֵׁ֣ם הָאֶחָ֣ד ׀ אֶלְדָּ֡ד וְשֵׁם֩ הַשֵּׁנִ֨י מֵידָ֜ד וַתָּ֧נַח עֲלֵהֶ֣ם הָר֗וּחַ וְהֵ֙מָּה֙ בַּכְּתֻבִ֔ים וְלֹ֥א יָצְא֖וּ הָאֹ֑הֱלָה וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ בַּֽמַּחֲנֶֽה׃
וְדֶרֶךְ דְּרָשׁ, אוּלַי שֶׁיּוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁהַשְּׁנַיִם שֶׁלֹּא יָצְאוּ בַּפְּתָקִין נִכְלְמוּ וְנִכְנְסוּ בַּמַּחֲנֶה, מַה שֶׁלֹּא עָשׂוּ כֵן כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּצְאוּ כֻּלָּם לְאֹהֶל מוֹעֵד, וְהַשְּׁנַיִם נֶחְבְּאוּ בַמַּחֲנֶה. וַיַּרְא ה׳ בָּשְׁתָּם וּכְלִימָתָם ״וַיִּתְנַבְּאוּ״, וְהוּא אָמְרוֹ וְהֵמָּה בַּכְּתוּבִים שֶׁהֵן הַפְּתָקִין, וּמִטַּעַם זֶה וְלֹא יָצְאוּ מֵהַמַּחֲנֶה, וַחֲנָנָם ה׳ וּמִלֵּא תַּאֲוָתָם ״וַיִּתְנַבְּאוּ״.
במדבר יא:כח · פירוש א
וַיַּ֜עַן יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֛ה מִבְּחֻרָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנִ֥י מֹשֶׁ֖ה כְּלָאֵֽם׃
וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹ׳ כְּלָאֵם. צָרִיךְ לָדַעַת עַל מִי סָמַךְ יְהוֹשֻׁעַ לְהוֹרוֹת לִפְנֵי רַבּוֹ, וּמַה גַּם לְהוֹרוֹתוֹ כֹּה וְכֹה תַּעֲשֶׂה, וְזֶה מֵהַזָּרוּת. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (עירובין סג.) כָּל דְּמוֹתִיב מִלָּה קֳדָם רַבֵּיהּ אָזֵיל בְּלָא וְלַד, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ״ וְגוֹ׳. וְאֶפְשָׁר לָתֵת טַעַם לְמַעֲשֵׂה יְהוֹשֻׁעַ עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: מַה נְבוּאָה אָמְרוּ? מֹשֶׁה מֵת יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס, עַד כָּאן. לָזֶה כְּשֶׁשָּׁמַע יְהוֹשֻׁעַ הַדְּבָרִים, בָּחַר לְדַבֵּר לִפְנֵי רַבּוֹ כְּדֵי שֶׁיְּגַלֶּה דַּעְתּוֹ כִּי מְאוּסִים הַדְּבָרִים אֶצְלוֹ וְאוֹמְרֵיהֶם, וְכִי שֶׁקֶר בְּפִיהֶם. וּבָזֶה שָׁלַל הַחֲשָׁד כִּי יַחְפֹּץ הוּא בַּדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים לְמַעֲלָתוֹ וְגִלָּה הַהַפְכִּיּוּת בִּרְצוֹנוֹ.
במדבר יא:כח · פירוש ב
וַיַּ֜עַן יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֛ה מִבְּחֻרָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנִ֥י מֹשֶׁ֖ה כְּלָאֵֽם׃
וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם – פֵּרוּשׁ, תֵּן אוֹתָם בַּמִּשְׁמָר עַד אֲשֶׁר יָבֹא דְּבַר מֶלֶךְ מִשְׁפָּט עֲשׂוֹת, אוֹ כַּלֵּם מִן הָעוֹלָם. וְטַעַם הַדָּבָר בֵּין לִסְבָרַת הָאוֹמֵר חוּץ מֵהַשִּׁבְעִים בֵּין לִסְבָרַת הָאוֹמֵר מֵהַשִּׁבְעִים, מֵהַטְּעָמִים שֶׁכָּתַבְנוּ. וְאוּלַי שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ אֲדֹנִי מֹשֶׁה, שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ הֱיוֹת הוּא אָדוֹן אֶלָּא הֱיוֹת לוֹ אֲדוֹנוֹ מֹשֶׁה, לִשְׁלֹל הָרָצוֹן בַּנֶּאֱמַר כִּי יָמוּת מֹשֶׁה וְהוּא יַכְנִיס. וִידֻיַּק גַּם כֵּן מַאֲמַר וַיַּעַן שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה לַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים עָלָיו בַּנְּבוּאָה הַהִיא, כִּי לֹא דִּבְּרוּ נְכוֹנָה וּצְרִיכִין לִנָּתֵן בְּבֵית כֶּלֶא. וְאַף עַל פִּי כֵן עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב, כִּי סוֹף סוֹף הֵשִׁיב דָּבָר בִּפְנֵי רַבּוֹ (דברי הימים א ז:כז).
במדבר יא:כט · פירוש א
וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה הַֽמְקַנֵּ֥א אַתָּ֖ה לִ֑י וּמִ֨י יִתֵּ֜ן כׇּל־עַ֤ם יְהֹוָה֙ נְבִיאִ֔ים כִּי־יִתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה אֶת־רוּח֖וֹ עֲלֵיהֶֽם׃
הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וְגוֹ׳. לִסְבָרַת הָאוֹמֵר שֶׁהָיוּ מֵהַשִּׁבְעִים, יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״הַמְקַנֵּא אַתָּה בִּשְׁבִיל כְּבוֹדִי שֶׁלֹּא רָצוּ הָאֲנָשִׁים לָבֹא לְקַבֵּל הַנְּבוּאָה מִמֶּנִּי? מִי יִתֵּן כָּל עַם ה׳ נְבִיאִים וְלֹא יִהְיוּ מְקַבְּלִים הַנְּבוּאָה מִמֶּנִּי אֶלָּא מֵה׳״, כְּאִלּוּ. וְהוּא מַאֲמַר כִּי יִתֵּן ה׳ אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם בְּלֹא אֶמְצָעוּת מֹשֶׁה, כִּי שָׁם מְקוֹר הָעֲנָוָה וְהֶחְלֵט הֶעְדֵּר הַהַקְפָּדָה. וְלִסְבָרַת הָאוֹמֵר מֵהַפְּתָקִין יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי״, פֵּרוּשׁ לְמַאֲמָרִי שֶׁאָמַרְתִּי שִׁבְעִים וְנִבְּאוּ שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם, ״מִי יִתֵּן אֶת״ וְגוֹ׳, וְהַטַּעַם ״כִּי יִתֵּן ה׳ אֶת״ וְגוֹ׳ – פֵּרוּשׁ שֶׁהַשִּׁבְעִים שֶׁאָמַר ה׳ שֶׁיֻּשְׁפְּעוּ מֵרוּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הוּא בִּתְחִלָּה קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל ה׳ לְנַבְּאוֹת אֶת אֲחֵרִים זוּלַת מֹשֶׁה. אֲבָל אַחַר שֶׁהֶאֱצִיל ה׳ רוּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְנָתַן לַשִּׁבְעִים, הֻתְּרָה נְבוּאָה לַכֹּל ״כִּי יִתֵּן ה׳ אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם״, וְאֵין כָּאן הַכְחָשָׁה בִּנְבוּאַת מֹשֶׁה.
במדבר יב:ב · פירוש ב
וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְהֹוָֽה׃
וַיִּשְׁמַע ה׳. הֻצְרַךְ לוֹמַר וַיִּשְׁמַע ה׳, לוֹמַר שֶׁלֹּא שָׁמַע אֶלָּא ה׳, הַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁלֹּא דִּבְּרוּ בִּפְנֵי בְּרִיָּה. עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁמֵּהֶם שָׁמַע וְלֹא מִמֹּשֶׁה, שֶׁלֹּא קָבַל לִפְנֵי ה׳ כְּדֶרֶךְ הַנֶּעֱלָבִין מִזּוּלָתָם.
במדבר יב:ג · פירוש א
וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה עָנָ֣ו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ {ס}
וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו. הוֹדִיעַ הַכָּתוּב זוֹ כָּאן, לְפִי מַה שֶׁכָּתַבְנוּ שֶׁדִּבְּרוּ בְּפָנָיו נָתַן הַכָּתוּב טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ ה׳ לַעֲשׂוֹת כָּל הָאָמוּר בָּעִנְיָן, מִטַּעַם כִּי הָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד וּלְצַד עַנְוְתָנוּתוֹ נִמְנַע מִלְּהָשִׁיב לָהֶם הַתְּשׁוּבָה הַמִּתְחַיֶּבֶת לָבֹא בָּעִנְיָן כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין נְבוּאַת מֹשֶׁה לִשְׁאָר נְבִיאִים. וְדִקְדֵּק לוֹמַר מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, לְהַחְלִיט מְנִיעַת הַתְּשׁוּבָה מִמֶּנּוּ בָּעִנְיָן, כִּי אָדָם שֶׁבְּדַעְתּוֹ הוּא לְמַטָּה חָס וְשָׁלוֹם מִכָּל אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֵיךְ יְשֻׁעַר חָס וְשָׁלוֹם שֶׁיֹּאמַר תְּשׁוּבָה שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנָּה שֶׁהוּא גָּדוֹל מִכָּל הַנְּבִיאִים. וְלָזֶה בָּא מַאֲמָר מֵה׳ וְהֵשִׁיבָם פִּתְאוֹם. לְצַד שֶׁאִנּוּ (לשון אונאה) מֹשֶׁה בִּדְבָרִים, וּכְתִיב (עמוס ז:ז-ח) ״הִנֵּה ה׳ נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ״, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ילקוט) פִּתְאוֹם – סָמוּךְ לְזִיקָה וְכוּ׳:
במדבר יב:יא · פירוש א
וַיֹּ֥אמֶר אַהֲרֹ֖ן אֶל־מֹשֶׁ֑ה בִּ֣י אֲדֹנִ֔י אַל־נָ֨א תָשֵׁ֤ת עָלֵ֙ינוּ֙ חַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר נוֹאַ֖לְנוּ וַאֲשֶׁ֥ר חָטָֽאנוּ׃
בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת וְגוֹ׳. הִנֵּה מִדִּבְרֵי אַהֲרֹן מַשְׁמַע כִּי מֹשֶׁה הִקְפִּיד עַל דִּבְרֵיהֶם, אֲשֶׁר עַל כֵּן מְחַלֶּה פָּנָיו שֶׁיִּמְחוֹל לָהֶם חַטָּאתָם. וְנִרְאֶה כִּי טַעְמוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הוּא שֶׁדָּן בְּמֹשֶׁה דִּין חָכָם, שֶׁכְּפִי הַדִּין (קידושין לב:) חָכָם שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל, וְלָזֶה אָמַד בְּדַעְתּוֹ שֶׁאִם יִמְחוֹל סָר הַנֶּגַע. וְאָמַר אַל נָא תָשֵׁת וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהִקְפַּדְתָּ עַל הַדְּבָרִים עַד שֶׁבָּא הָעוֹנֶשׁ, עַתָּה שֶׁבָּא הָעוֹנֶשׁ יְכֻפַּר הֶעָוֹן וְלֹא תָשֵׁת עוֹד עָלֵינוּ חַטָּאת. וְאַחַר הָאֱמֶת לֹא כֵן הוּא, כִּי מֹשֶׁה לֹא הִקְפִּיד עַל הַדָּבָר, וְלָזֶה נִתְחַכֵּם הַכָּתוּב וְסָמוּךְ לְדַבְּרָם בּוֹ אָמַר ״וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד״, נִתְכַּוֵּן לִשְׁלוֹל דִּבְרֵי אַהֲרֹן כָּאן.
במדבר יב:יג · פירוש א
וַיִּצְעַ֣ק מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ׃ {פ}
וַיִּצְעַק וְגוֹ׳ לֵאמֹר. טַעַם אָמְרוֹ לֵאמֹר, בָּא בְּטַעֲנָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁהִקְפִּיד וְיַחְזִיקוּהוּ כְּנוֹטֵר אֵיבָה, וְדִבְרֵי אַהֲרֹן יַגִּידוּ לָמוֹ, לָזֶה אָמַר בְּצָעֳקוֹ לַה׳ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ דְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּסָמוּךְ מִפִּי אַהֲרֹן:
במדבר יב:יג · פירוש ב
וַיִּצְעַ֣ק מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ׃ {פ}
עוֹד יִרְצֶה, כִּי אָמַר לִפְנֵי ה׳ קוֹדֶם הִתְפַּלְלוֹ שֶׁהוּא מוֹחֵל עַל כְּבוֹדוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִתְפַּלֵּל ״אֵל נָא״ וְגוֹ׳:
במדבר טז:ד · פירוש א
וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽיו׃
וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר וַיִּשְׁמַע אַחַר שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם״, מִנַּיִן יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁלֹּא יִשְׁמַע? עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת מַה זֹּאת נְפִילָה. וְנִרְאֶה כִּי לְצַד שֶׁהַמְּלַגְלְגִים לֹא גָּמְרוּ גְּזֵרַת הַמְּכֻוָּן שֶׁל הַצָּעַת הַדְּבָרִים, הוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁהֵבִין מֹשֶׁה תַּכְלִית הַדְּבָרִים הֲגַם שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוּ דִּבְרֵיהֶם. וְאָמְרוֹ וַיִּפֹּל וְגוֹ׳, נֶגֶד מַה שֶׁאָמְרוּ שֶׁהֵם מִתְנַשְּׂאִים עַל קְהַל ה׳, שֶׁכָּלְלוּ בְּדִבְרֵיהֶם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. כְּנֶגֶד מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְמֹשֶׁה נָפַל עַל פָּנָיו לְהַרְאוֹת קְצֵה הָאַחֲרוֹן הַהַכְנָעָה, וְשִׁוָּה נַפְשׁוֹ כַּעֲפַר הָאָרֶץ כְּעֶבֶד הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לִפְנֵי הַשְּׂרָרָה. וּכְנֶגֶד גְּדֻלַּת אַהֲרֹן אָמַר וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְגוֹ׳ בֹּקֶר וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לֹא תַצְדִּיקוּ דְּבָרַי בָּזֶה עַד שֶׁתַּבְחִינוּ אִם מִמֶּנִּי יָצְאוּ הַדְּבָרִים אִם מֵה׳ יָצָא הַדָּבָר.
במדבר טז:כה · פירוש א
וַיָּ֣קׇם מֹשֶׁ֔ה וַיֵּ֖לֶךְ אֶל־דָּתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם וַיֵּלְכ֥וּ אַחֲרָ֖יו זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת טַעַם אָמְרוֹ וַיָּקָם, וְאִם לְהוֹדִיעַ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב מַה יָצָא לָנוּ מֵהוֹדָעָה זוֹ? אָכֵן יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי ט״ז:י״ח) ״לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה מה,ה) הִשְׁפַּלְתִּי – הִגְבַּהְתִּי, וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב ״וַיָּקָם מֹשֶׁה״ – קִימָה הָיְתָה לוֹ בְּמַה שֶׁהָלַךְ לְדָתָן וְלַאֲבִירָם הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים אֲשֶׁר חֵרְפוּהוּ וְלֹא רָצוּ לָבֹא אֶצְלוֹ, וְהִשְׁפִּיל עַצְמוֹ הוּא וְהָלַךְ אֶצְלָם. עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ״לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן״, וְעַל מֹשֶׁה ״וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה״.
במדבר כא:יז · פירוש ד
אָ֚ז יָשִׁ֣יר יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑את עֲלִ֥י בְאֵ֖ר עֱנוּ־לָֽהּ׃
וְאָמְרוֹ וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה – פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁזָּכוּ נוֹחֲלֶיהָ לֹא זָכוּ אֶלָּא לְצַד שֶׁהָיוּ מַחְשִׁיבִין עַצְמָן כְּמִדְבָּר, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָסוּק (שמות יט:ב) ״וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר״ שֶׁהַתּוֹרָה אֵינָהּ נִקְנֵית אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת הָעֲנָוָה וְהַשִּׁפְלוּת. וְאָמְרוֹ וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לָנוּ נָחַל אוֹתָנוּ אֵל, דִּכְתִיב (דברים לב:ט) ״יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״. גַּם יִרְצֶה שֶׁנָּחַלְנוּ אֵל לִהְיוֹת מְיֻחָד לָנוּ לֵאלוֹהַּ, דִּכְתִיב (תהילים קלה:ד) ״כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ״. גַּם שֶׁשָּׁכַן בְּתוֹכֵנוּ וְעָזַב מָדוֹר עֶלְיוֹן.
במדבר כב:כג · פירוש ב
וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן֩ אֶת־מַלְאַ֨ךְ יְהֹוָ֜ה נִצָּ֣ב בַּדֶּ֗רֶךְ וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ וַתֵּ֤ט הָֽאָתוֹן֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ וַתֵּ֖לֶךְ בַּשָּׂדֶ֑ה וַיַּ֤ךְ בִּלְעָם֙ אֶת־הָ֣אָת֔וֹן לְהַטֹּתָ֖הּ הַדָּֽרֶךְ׃
וְנִרְאֶה כִּי כָּל כַּוָּנַת ה׳ בְּעִנְיָן זֶה לֹא הָיְתָה אֶלָּא לְהַשְׁפִּיל גַּאֲוָתוֹ שֶׁל בָּזוּי זֶה, לְפִי שֶׁקָּדַם וְנָהַג גַּבְהוּת לִפְנֵי ה׳ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה שֶׁלֹּא אָמַר לַשָּׂרִים כִּי הוּא הוֹלֵךְ בִּרְשׁוּת ה׳ אֶלָּא כְּאָדָם הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ, לָזֶה בִּקֵּשׁ לוֹ ה׳ הַשְׁפָּלָה שֶׁאֵין לְמַטָּה מִמֶּנָּה וְשָׂחַק בּוֹ בְּקָלוֹן מְכֹעָר וּמְשֻׁנֶּה. וְדָבָר יָדוּעַ הוּא כִּי הַהַרְכָּבָה הַחִיּוּנִית אֲשֶׁר הִרְכִּיב ה׳ בְּבַעֲלֵי חַיִּים בִּלְתִּי מְדַבְּרִים הִיא מְשֻׁנָּה מֵהַרְכָּבָה הַחִיּוּנִית שֶׁפָּעַל ה׳ וְעָשָׂה בְּבַעֲלֵי חַיִּים הַמְּדַבְּרִים, וְלָזֶה כְּשֶׁרָצָה ה׳ שֶׁתִּפְתַּח הָאָתוֹן אֶת פִּיהָ לְדַבֵּר כְּבַעֲלֵי חַיִּים הַמְּדַבְּרִים הֻצְרַךְ לְהַרְכִּיב בָּהּ הַרְכָּבָה הַחִיּוּנִית שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים הַמְּדַבְּרִים, וְהוּא מַה שֶׁפָּעַל ה׳ בְּמַעֲשֵׂה הַעֲמָדַת הַמַּלְאָךְ בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת וּבִרְאִיַּת הָאָתוֹן הַמַּלְאָךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, כִּי כֹּחַ הַמְּדַבֵּר צָרִיךְ שָׁלֹשׁ הֲכָנוֹת קוֹדְמוֹת לוֹ, וְהֵם כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ שֶׁהוּא בְּכָל הַנִּבְרָאִים, וְכֹחַ הַמֵּנִיעַ, וְאַחַר כָּךְ כֹּחַ הַמְּדַבֵּר. לָזֶה עָמַד פַּעַם רִאשׁוֹנָה וְרָאֲתָה הָאָתוֹן אוֹתוֹ וּפָעַל בָּהּ בְּכֹחַ רְאוּת הָרוּחָנִי כֹּחַ אֶחָד מִמִּין הַרְכָּבַת כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ שֶׁבּוֹ יִתְקַבֵּל כֹּחַ הַמְּדַבֵּר, וְעָמַד פַּעַם שְׁנִיָּה וְרָאֲתָה אוֹתוֹ וּפָעַל בָּהּ כֹּחַ הַמֵּנִיעַ הַמִּתְקַבֵּל בּוֹ כֹּחַ הַמְּדַבֵּר, וּבְפַעַם שְׁלִישִׁית פָּעַל בָּהּ כֹּחַ הַמְּדַבֵּר, וְאָז פָּתַח ה׳ אֶת פִּיהָ וְדִבְּרָה דִּבְרֵי הֲבָנָה בְּדֶרֶךְ שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב, וְהִכְלִימָה אֶת בִּלְעָם בְּדֶרֶךְ בִּזּוּי בִּפְנֵי נְעָרָיו וְכוּ׳, וּבִזּוּי שֶׁיִּהְיֶה בְּדֶרֶךְ זֶה יֵשׁ לוֹ קוֹל, לִהְיוֹתוֹ דָּבָר תָּמוּהַּ בִּשְׁנֵי אוֹפָנִים, אֹפֶן אֶחָד שֶׁתְּדַבֵּר הַבְּהֵמָה, וְהַשֵּׁנִי שֶׁאָדָם גָּדוֹל כְּבִלְעָם הָיְתָה לוֹ אֲתוֹנוֹ לְאִשָּׁה שׁוֹכֶבֶת חֵיקוֹ.
במדבר כב:לב · פירוש א
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה עַל־מָ֗ה הִכִּ֙יתָ֙ אֶת־אֲתֹ֣נְךָ֔ זֶ֖ה שָׁל֣וֹשׁ רְגָלִ֑ים הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ יָצָ֣אתִי לְשָׂטָ֔ן כִּֽי־יָרַ֥ט הַדֶּ֖רֶךְ לְנֶגְדִּֽי׃
וַיֹּאמֶר אֵלָיו וְגוֹ׳ עַל מָה וְגוֹ׳ הִנֵּה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה טַעֲנָה הִיא זֹאת ״עַל מָה״ וְגוֹ׳ – עַל עֲסָקֶיהָ רָעִים! עוֹד מַה טַעֲנָה בְּמַאֲמַר ״הִנֵּה אָנֹכִי״ כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד הַכָּתוּב ״וַיְגַל ה׳ אֶת עֵינֵי בִלְעָם״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁסְּתוּמִים הָיוּ עַד עַתָּה. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן ה׳ לְהַשְׁפִּיל גְּאוֹנוֹ כְּדֵי שֶׁיּוֹדֶה בְּפִיו וְיֹאמַר כִּי הָאָתוֹן רָאֲתָה הַמַּלְאָךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְהוּא לֹא רָאָה, וּמִזֶּה יִתְגַּלֶּה גַּם כֵּן הַפְלָגַת מִעוּט הַשָּׂגָתוֹ בַּנִּסְתָּרוֹת. לָזֶה אָמַר לוֹ ״עַל מָה״ וְגָמַר אוֹמֶר הִנֵּה אָנֹכִי וְגוֹ׳ וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן. כָּאן תָּחַב חֵץ בְּלִבּוֹ, שֶׁנִּתְחַיֵּב לוֹמַר בְּפִיו כִּי עֵינַיִם לוֹ וְלֹא יִרְאֶה כְּמוֹ שֶׁרָאֲתָה הָאָתוֹן, כְּאָמְרוֹ ״לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי״, וְזֶה הָיָה תַּכְלִית הַכַּוָּנָה בִּדְבַר הַמַּלְאָךְ.
במדבר כו:כג · פירוש ב
בְּנֵ֤י יִשָּׂשכָר֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם תּוֹלָ֕ע מִשְׁפַּ֖חַת הַתּוֹלָעִ֑י לְפֻוָ֕ה מִשְׁפַּ֖חַת הַפּוּנִֽי׃
וְאָמְרוֹ לְתוֹלָע וְגוֹ׳, רָמַז הַכָּתוּב תְּנָאֵי הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה בִּשְׁמוֹת מִשְׁפְּחוֹת יִשָּׂשכָר, וְהֵם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה, כְּאָמְרָם (אבות ו,ה) בַּמִּשְׁנָה שֶׁהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה דְּבָרִים. הִנֵּה מַשְׁמָעוּת תּוֹלָע יַגִּיד שְׁנֵי פְּרָטִים: א׳, יָשִׂים עַצְמוֹ כְּעָדִין זֶה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מועד קטן טז:) עַל דָּוִד שֶׁנִּקְרָא ״עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי״ (שמואל ב כג:ח). ב׳, שֶׁיִּתְעַסֵּק בְּפִיו כְּתוֹלָע זֶה שֶׁכֹּחָהּ בְּפִיהָ, כִּי לַעֲמַל פֶּה נִבְרָא הָאָדָם. וּשְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ כּוֹלְלִים כָּל עַנְפֵי הָעֲנָוָה וְכָל עַנְפֵי הַלִּמּוּד הַמְּנוּיִים בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה מַעֲלוֹת הַנִּזְכָּרִים.